תערוכה עצובה: השכול של בנות זוגן של הרוגי צוק איתן

אביגיל שפיגל בוחנת באילמות המצלמה את השכול של מבצע "צוק איתן" בעזה בפרויקט מעניין, מרתק וקשה בשם "קדיש וקידושין", שמוצג בימים האלה בתערוכת גמר תשע"ה בחוג לעיצוב גרפי ומולטימדיה של מכללת "אמונה" בירושלים. הפרויקט "קדיש וקידושין" הינו סדרת צילומי חתונה מבוימים, אשר ממחישים את הפער שנוצר כתוצאה מאובדן חיילים שנפלו במלחמות ישראל והשאירו מאחוריהם בנות זוג, חברות או ארוסות.

שפיגל אומרת שבניגוד למלחמות עבר, חשף מבצע "צוק איתן" את מושא אהבתם הלא ממוסדת של רבים מהלוחמים הצעירים. הצעירים חלמו על עתיד משותף, על היום הגדול בחייהם, אך תחת חופה וקידושין עדיין לא עמדו. התמונות הדוממות תוקעות אזמלים בלב. בחדות מבט, בלחיצה על כפתור המצלמה, שפיגל מדייקת את האפשרות הנמוגה לחיים משותפים, אהבה גדולה לא ממומשת, בלבול, אלמנות בלי הכרה חברתית או מעמד חוקי. תחושת האובדן, מדגישה שפיגל, זהה לזו של אלמנות צה"ל אלא שהטבעת חסרה.

בכל אחד מהצילומים נוצרת ערבוביה של שמחה ועצב, צילומים שלשבריר שנייה נראים לנו כצילומי חתונה רגילים. אולם בהסתכלות שנייה מתבררים כטרגדיה. ואכן בכל תמונה ותמונה יש את הניגוד הנסתר בין חיים לאבלות.

למשל, באחת התמונות רואים שולחן חתונה ערוך וחגיגי שמעוטר בנר. במבט שני, הנר הדולק על השולחן מתגלה כנר נשמה המנכיח את האבל. בנוסף לזה, התמונה של הכותל המערבי שעוטפת את הנר מתכתבת עם הבבלי בברכות [ו', ע"ב]: "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו - עובר בחמישה קולות. [...] ואם משמחו מה שכרו? [...] רבי נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים." בתמונה הזו - אין ששון, אין קול שמחה, אין קול חתן ואין קול כלה, רק נר שדולק עד שידעך. בתמונה אחרת, מתוארת כלה בזמן ההתארגנות לחתונה, מאופרת ולבושה בשמלה לבנה, בשעה שהיא עונדת את התכשיט היקר, שאינו אלא הדיסקית של בן הזוג, החייל המת, כשמאחוריה עומדת אישה לבושה באדום שמסמל דם.

(צילום: אביגיל שפיגל)

שפיגל בעדינות מכמירת לב ובלי ניקיון פנים מציגה את השכול הישראלי, ומביאה לקדמת הבמה את בנות הזוג, שעד כה לא היו מוכרות ומוגדרות כבנות משפחה, לכן סיפורן וכאבן לא קיבלו מספיק ביטוי, בפרויקט הזה היא נותנת להן את המקום הראוי והדגש הנדרש. שפיגל בדברים אישיים חושפת את הרציונל שלה מאחוריה הפרויקט ואומרת, כי רצתה לעסוק בנושא משמעותי, מרגש, השייך לכלל כדי שאוכל לגעת בכל אחד שיצפה בו.

בנימה אישית, הפרויקט הזה "קדיש וקידושין" בכל תמונה ותמונה גילף ממני הרבה שכבות עור עד שפצע את הלב. הוא מתעתע, מפשיט, לא מתפשר, חד ודוקר במקומות המדויקים והנכונים. למרות שהפרויקט מציג בעירום את תחושת האובדן של חיי אדם קרוב, קיימים בו נימים של סולידריות, שותפות הרת גורל וחיבור כן של כאב כלפי האלמנות.

(צילום: אביגיל שפיגל)

אביגיל שפיגל מציגה בתערוכת בוגרות לעיצוב גרפי ומולטימדיה במכללת "אמונה", בדרך בית לחם 104 בירושלים, מ-13.7 עד ל-23.7.