מיוהאן סבסטיאן באך לניגוני חב"ד

היוצרת והזמרת אסתר (אתי) אנקרי, עסוקה ביצירה כבר למעלה משלושים שנה. במהלכן התקרבה למקורות, חזרה בתשובה והמשיכה ליצור ממקומות עמוקים ופנימיים יותר. במסגרת ההכנות לאירועי י"ט כסלו, שם תופיע לציבור הנשים, היא מספרת על החיבור לניגונים ולניגוני חב"ד בפרט

חדשות כיפה חדשות כיפה 12/12/16 08:23 יב בכסלו התשעז

מיוהאן סבסטיאן באך לניגוני חב"ד
יחצ, צילום: יחצ

אף שי"ט כסלו החל כחג לחסידי חב"ד בלבד, זה שנים מספר שיום חג זה הפך לנחלת הכלל ויהודים רבים מכלל הגוונים והזרמים משתתפים באירועי ההתוועדות השונים ברחבי הארץ. אחד מאירועי הדגל של יום זה, הינו יריד החסידות המתקיים מידי שנה בבנייני האומה בירושלים. השנה, לראשונה תופענה השנה גם זמרות על מנת לאפשר ריקודים ושמחה עד הסוף, אתי אנקרי ואודהליה ברלין.

לקראת האירוע, שוחחנו עם אחת מהאומניות שתופענה באירוע, היוצרת והזמרת אסתר (אתי) אנקרי. על הקשר לחסידות, על פעולתו של הניגון ועל כוחה של התוועדות נשית.

תספרי לנו על עולם הניגונים, איפה הוא פוגש אותך?

מאז שאני מכירה את עצמי אני עוסקת בניגונים. זה התחיל בגיל צעיר מאוד, כשהייתי קטנה תמיד היו ניגונים בבית. היה פסקול של שירים שהגיעו מהסבים והסבתות שלי.

כבר הוצאת דיסק בו הלחנת שירים של רבי יהודה הלוי, אלו תכנים שהגיעו מהבית?

בהחלט גם מהבית. ערש התרבות של יהדות ספרד היה מאוד נוכח בביתנו. כהמשך ישיר לדיסק ההוא, אני בעזרת ה' מסיימת ממש בימים אלו להקליט אלבום של אוסף ניגונים שהמקור שלהם מתוניס. אלו שירים שכל התכנים שלהם עוסקים בעולם היהדות. חגים, שמחות, עניינים שבין אדם לחברו או עניינים שבין החסיד לצדיק. לאחרונה נודע לנו שהמקור של המשפחה שלי הוא מספרד ומשם היגרו לתוניס, כך שהמוזיקה במקרה הזה יוצרת מין חיבור כזה בין הדורות. מאז שאני קטנה, דרך הביטוי שלי הייתה בניגון. ניגון הוא צורת הביטוי שלי באופן כללי.

שנים לאחר מכן למדתי את עניין ההתבודדות שרבי נחמן מברסלב מדבר עליו הרבה. ונוכחתי לדעת שהתבודדות היא ניגון. עם השנים גיליתי את עולם הניגונים שגם הגיע מתרבויות אחרות ומעדות אשכנז וגם למדתי על עומקם של הניגונים. ניגון הוא מהלך של נפש.

וזה מאוד מעניין, כי האופן של כתיבת שיר הוא אופן של מהלך נפש. כשאני יושבת להלחין או לכתוב מילים ששזורות בתוך מנגינה, אני יכולה למצוא את עצמי במצב רגשי מסוים שמוביל אותי להתבוננות פנימית, כמו מסירות נפש על איזו שהיא נקודה, ומתוך כך יש הליכה אחרי הנקודה. בתוך הניגון, לתוך המילים.

יש לך זיקה לניגוני חב"ד?

כל המפגש שלי עם ניגוני חב"ד, נולד כתוצאה ממפגש עם הרבנית גערליצקי, אחת משליחות חב"ד בתל אביב, לפני כחמש עשרה שנה, דרך חברה שהכירה לי אותה. הרבנית נתנה לי כמתנה ספר עם תווים של ניגוני חב"ד ומאז, 'התאהבתי'. כבר שנים בזמן שאני מתאמנת על הפסנתר, בשביל הכיף, אני מנגנת ניגונים. הייתי מתאמנת בעבר על יצירות של באך ויוצרים קלאסיים נוספים, וכשהכרתי את ניגוני חב"ד החלטתי שחבל לי על הזמן, אם אני כבר מנגנת, אז שיהיה בעבודת השם. ככה הם גם נכנסים לי ממש לתוך הלב.

ספרי על ניגון שמדבר אלייך או שלמדת ממנו

קשה לי לבחור ניגון אחד. כי באמת כל ניגון שייך לאיזשהו הלך רוח מסוים. אם בכל זאת לשים את האצבע, אני זוכרת שהפעם הראשונה בה שמעתי את ניגון ד' בבות, היתה בחתונה.

ממש הרגשתי התרוממות הרוח ממנו. הוא גרם לי לדמוע. לא הכרתי את הסיפור שמאחורי הניגון הזה או את כל הכוונות שלו, אבל הרגשתי את המהלך שבו. זה היה מין רגע דרמטי, ראיתי את החתן ואת הכלה באים האחד מול השניה וזה היה כל כך עוצמתי. הרגשתי את המהלך שהניגון הזה מעביר אותך.

ניגון נוסף שמרגש אותי בכל פעם שאני שרה אותו, הוא 'צמאה לך נפשי'.

אם הניגון של ד' בבות עוסק בתיאור הנשמה שבעל כורחה יורדת דרך ארבעת העולמות לגוף הגשמי, הרי שכשהיא יורדת לעולם היא זועקת זעקה אמיתית של 'צמאה לך נפשי'.

הניגון הזה הוא ביטוי אישי של כל אדם שנמצא פה בעולם הזה.

ובפרט אנו הנשים, שנדרשות מבוקר עד ערב לבצע משימות ולתקתק דברים, אם אין לנו את החיבור לזעקה הזאת, אבדנו. זה ניגון שמתחבר לשאלה 'איכה', איפה אני בעולם, בין פעולה לפעולה, איך אני לא מאבדת את נפשי בתוך הגשמיות ושוכחת מה אני עושה כאן. משם אני זועקת 'צמאה לך נפשי'. ואז כשאני שותה מים, סתם כוס של מי ברז, זה נהיה פתאום מאוד משמעותי. הרוויית הצימאון.

בשנים האחרונות את מופיעה רק לפני נשים. איך את חווה את זה?

לגבי שירה של נשים בצוותא, אני אומרת: שירת נשים לנשים. זה כל כך מיוחד!

הפעם הראשונה בה נחשפתי לחווית ההתוועדות עם נשים, היתה דרך חברתי הזמרת אודהלי'ה ברלין.

יש אצלנו בבית כבר שנים רבות שיעור תניא לנשים אבל תמיד רק למדנו ולא חשבנו להתוועד או לשיר. ויום אחד אודהלי'ה הציעה שנקיים התוועדות נשים אצלי בבית. והיא כמובן לא הגיעה לבד, הגיעו איתה חברות ונגניות ולאט לאט התקבצו בבית כל מיני שכנות וחברות, וזו הייתה בשבילי חוויה מרתקת. יושבות נשים בחבורה אחת ומתפללות בשירה. זאת חוויה מאוד חזקה. יש בכך אלמנטים של אחדות וביחד ואני חווה את האחדות הזה.

אני לומדת כבר המון שנים חשיבה הכרתית. למדתי אצל הצדקת ימימה אביטל במשך למעלה מעשרים שנה. שם גם פגשתי לראשונה את העניין של שירת נשים. לפני השיעור היינו מכינות את הלב בשירה.

זה היה מאוד עוצמתי. חברות שיתפו בדבר שעובר עליהן. מישהי יכלה לדבר על משהו מאוד אישי שהיא עוברת, והדיבור שלה שיקף לכולן איזשהו חלק מתוכן. יש נקודה נשית שהיא אחת. אנחנו יכולות להיראות קצת שונה, לבוא מבתים שונים, להיות עם מנהגים שונים, אבל כשאנחנו שרות ביחד, מתפללות ביחד, מבקשות ביחד, יש לנו את החיבור לאחד. זה דבר מאוד חזק בעיניי.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן