כשהבנות הדתיות מאפרת ניצחו את הערביות מהגליל

זה סיפור על מפגש בין יהודים לערבים שאין בו שמץ של סכסוך, שנאה או גזענות: ביום שני האחרון עלו על מגרש הכדורגל בכפר הערבי נחף שבגליל, קבוצת ילדות דתיות מהעיר אפרת, שחקניות קבוצת הכדורגל 'הפועל בנות אפרת-קטמון'. הן שיחקו מול קבוצת 'הפועל בנות נחף' משחק ספורטיבי והגון, ובסיומו ירדו מהמגרש עם תוצאה מנצחת של 8-1 ובלי שמץ של הרגשה שבכל הסיטואציה הזו יש משהו מוזר או מיוחד.

שרית אדרי מהעיר אפרת, היא זו שהקימה ומאמנת את קבוצת 'הפועל בנות אפרת- קטמון', בה משחקות בנות בגילאי 11-13. הקבוצה משחקת ב'ליגת השכונות' בירושלים וגם בליגה של ההתאחדות לכדורגל. שרית, בת 44, מורת דרך במקצועה, משחקת כדורגל באופן חובבני כבר מימי ילדותה בארצות הברית. יש לה חמישה ילדים- שני בנים ושלוש בנות, כולם אוהבים לשחק כדורגל. כשהבנות היו קטנות הן שיחקו במתנ"ס באפרת יחד עם הבנים, אך כשרות, הבת הגדולה, הגיעה לכיתה ה' היא העדיפה לשחק רק עם בנות, ונוצר צורך למצוא לה מסגרת מתאימה בה תוכל להתאמן. שרית החליטה לקחת את העניינים לידיים, ובאותה שנה הקימה קבוצת כדורגל לבנות באפרת. היא אימנה אותה בהתחלה בהתנדבות, אך מהר מאוד היא תפסה תאוצה והפכה לקבוצה רשמית של מתנ"ס אפרת.

“היו בעבר הרבה נסיונות לפתוח קבוצות כדורגל לבנות באפרת, אבל זה לא 'תפס' עד שלא מצאנו מסגרת תחרותית לשחק בה", מספרת שרית, “ברגע שנכנסתי לתפקיד המאמנת חיפשנו מסגרת כזו, ומצאנו את ליגת השכונות בירושלים, וכבר ארבע שנים שאנחנו שם".

(צילום: דוד הכן)

"המטרה של הקבוצה היא לנצח! כמו בכל ספורט תחרותי. והתחרותיות היא זו שמייצרת את המוטיבציה”, אומרת שרית. נראה שהיא כמאמנת יודעת לנצל את התחרותיות כדי להגשים מטרות חינוכיות שעומדות לנגד עיניה. על ידי התחרותיות הבנות לומדות להפסיד בכבוד, התחרותיות מאפשרת למצוא את החולשות בקבוצה ולנסות לחזק אותן. “השנה הבנות מגיעות לגיל בת מצווה, והקבוצה נותנת לבנות את התחושה שהן חלק ממשהו - ההשתייכות בגיל הזה חשובה, בפרט המדים". שרית גם משתמשת בהצלחה על המגרש כדי לחזק את הבנות בתחומים אחרים בחייהן - השחקניות בקבוצה לומדות היטב שמי שמצליחה בספורט יכולה להצליח גם בכיתה ובכל מקום אחר.

המשחק שהתקיים השבוע בנחף אינו נדיר, לקבוצה יוצא לשחק לא פעם מול קבוצות ערביות, גם בליגת השכונות וגם בליגת גביע המדינה.

'מתנחלות' מאפרת מול קבוצת בנות ערביות מ'נחף', איך זה עובר בשלום?
"המשחקים הם בסך הכל מפגשים בין ילדים שאוהבים כדורגל", אומרת שרית, כאילו הסיטואציה הזו היא בכלל לא חריגה, "הרי אנחנו מדברים על ילדים. המפגש לא מגיע למקום פוליטי בכלל. הוא נשאר ברמה של היכרות ראשונית".

ואין שום אזכור למוצא או לרקע?

"הבנות של אפרת קצת גדלות בבועה, והכדורגל הוא דרך מצוינת להכיר בנות שונות ממקום אחר ולראות שיש בינינו דברים משותפים. כולנו ספורטאיות - זה החוט המחבר בינינו. שתי הקבוצות שומרות על ההתנהגות המקובלת גם אצלינו וגם אצלם. וזו התנהגות שאין בה שפה. על המגרש מדברים שפה של אנושיות, של ספורט. מי שנופל נותנים לו יד, בסוף המשחק לוחצים ידיים, מסיימים בחיוך ובמצב רוח טוב!”.

האם גם מצד השחקניות אין מתח במשחק מול קבוצה ערבית? קרן אור, בתה של שרית, בת 11 וכמובן שחקנית בהפועל בנות קטמון, מעידה שלא. “זה מרגיש לי רגיל..” היא אומרת.

השחקניות הערביות טובות?
"יש כאלה שכן ויש כאלה שלא", עונה קרן אור בפשטות.

שרית, איך מתקבלת קבוצת כדורגל המורכבת מבנות בקהילת דתית?

"שואלים אותי לפעמים על העניין של הלבוש, אצלנו אף פעם לא עלתה בעיה. אנחנו חיים בקהילה אורתודוכסית מודרנית והעניין של לבוש הבנות די גמיש, דווקא במגזר הערבי יותר מחמירים בזה. אני יודעת שבנחף לדוגמא הופעל לחץ כבד על מנהלי הקבוצה לסגור אותה בגלל העניין הזה, ואני רוצה לתמוך ולשבח אותם כי בשביל הקהילה בה הן חיות זו ממש פריצת דרך. אנחנו ממש מעריצות אותן על כך", מספרת שרית, ונשמע מדבריה שבקהילת אפרת אין בקבוצת הכדורגל לבנות משהו חריג או מהפכני, "מעבר לזה ברור לנו שהספורט חשוב לבנים ולבנות כאחד".

השנה גם בנות כיתה א' באפרת התחילו חוג כדורגל, והן יכולות להסתכל על הבנות הגדולות שכבר משחקות בליגת גביע המדינה ולהיות בטוחות שגם להן כבנות מותר לשחק כדורגל, וגם להן יש מסגרת להתאמן, לשחק ולנצח בה.

את רואה הבדל בין היחס לספורט במגזר הכללי לבין היחס אליו בציבור הדתי?

"אני מכירה רק את האוכלוסיה שלי, פה באפרת", אומרת שרית, מבקשת להימנע מהכללות. היא מספרת שהקהילה באפרת נותנת מקום מאוד מרכזי לספורט בקהילה. "הרבה משפחות מתאמנות לקראת מרוץ אפרת השני, מרוץ שאורכו בין 2 ל10ק"מ. בערב אני רואה הורים וילדים עושים ביחד הליכה או ריצה. משפחות שמות על זה דגש, ורואים שההורים רוצים לחנך את הילדים מבחינה רוחנית וגם מבחינה דתית, בשילוב שמירה על הגוף. הכל חלק מאותה חבילה שנקראת 'בן אדם'. הקהילה מפרגנת לקבוצת הבנות, כך אומרת שרית.

ואיך מתייחסים הבנים מהשבט לכדורגלניות הצעירות?

החבר'ה נפגשים בסניף בני עקיבא באפרת ומדברים על כדורגל. "הבנים שואלים אותנו, 'ניצחתם, הפסדתם?' הם מתעניינים", מספרת קרן אור, “והם אפילו מפרגנים".

עודד רביבי ראש המועצה המקומית אפרת התייחס לנושא ואמר כי רבים מתושבי אפרת עוסקים בפעילות ספורטיבית במגוון רחב של ענפים, "מי שמבקר במועצה יכול להיתקל בקלות בתושבים המבצעים פעילות ספורטיבית ברחובות, בפארקים ובגנים ציבוריים שונים הפזורים ברחבי המועצה.

אנחנו כמועצה זיהינו כבר לפני מספר שנים את הצורך והרצון של התושבים לקיים פעילויות ספורטיביות והשקענו בבניית שני אולמות ספורט ושיפוץ מגרש הכדורגל שעליו מתאמנת קבוצת הבנות וקבוצות שונות, אנו שמחים שמאפרת יצאה בשורה ובטוחים שקבוצת הכדורגל תביא לתוצאות ספורטיביות נאות שיוסיפו כבוד וגאווה לעיר"