אריק איינשטין והגרוע מכל

נדב גלעד המתין בסבלנות לטור הראשון של אריק אינשטיין ב"מעריב", שכבר לא יראה אור

חדשות כיפה נדב גלעד 27/11/13 09:40 כד בכסלו התשעד

אריק איינשטין והגרוע מכל
GPO, צילום: GPO

1.

זה דוקר בלב שמישהו מת, נפטר, או אפילו סתם שכואב למישהו. לא חשוב מאיזה עדה ואם יש לו אחת כזאת. שהרמקול מודיע על גסיסה של מישהו, זה מתחיל להרעיד משהו לא נוח בגוף האדם. גסיסה זה הכי מפחיד. חוסר וודאות. אללה איסטור. אי אפשר לדעת מה יקרה בסוף. אז מצפים לגרוע מכל, כי זאת הטקטיקה הכי פופלארית לבני אנוש המפחדים, למעשה, פחד מוות מהגרוע מכל. אז הם נערכים אליו. מכירים אותו, שלום שלום לך הגרוע מכל, עלינו עליך, הבנו איך אתה נראה, עכשיו הכל בסדר. אפשר לקוות לטוב.

2.

כתבתי בעיתון מעריב המודפס לא פעם, וקצת יותר ב-NRG, אחיו הצעיר שחפץ להיות נשכני פעם, טרום עידן שלמה בן צבי שיחיה. זה היה הרבה רגע לפני שמישהו חשב בכלל לחרוז חידודי לשון על כך שמעריב מעריב. עיתון שקיים ויוצא לאור יום יום כשיש לו סכום של קוראים נאמנים, הוא עיתון. לא חשוב מספר הקוראים לעצם היותו עיתון, העיקר שיש לו מישהו שמחכה לו בבית. אבל לפני מספר שנים, שהחלו דיבורי הגסיסה של מעריב להתדפק על דלתות אוזננו, השתמשתי בטקטיקה הידועה של הגרוע מכל. מעריב יסגר. אויה. זה המקסימום שחששתי שיקרה.

למה חששתי? אולי אלו הסנטימטרים של הסנטימנטים שהספיקו לצמוח אצלי בתקופות בהם כתבתי במעריב ו-NRG? אולי. ושמא כל מקום עבודה ישראלי שנסגר מוציא ממני מיץ בטעם תחושות קשות, יונית? גם יכול להיות. הגרוע מכל לא קרה בסוף, ודווקא הפנטזיה המתבקשת שלי, ששלמה בן צבי, בעלי מקור ראשון יקנה את מעריב - התרחשה. חשתי נביא לרגע ולא הבנתי איך זה לא קרה קודם. חבל שלא ניסיתי ליזום את העסקה הזאת כשטוויתי אותו בדמיוני. אולי הייתי מרוויח ממנה משהו. מנוי למעריב של סופשבוע, זה גם משהו.

3.

בסוף שבוע האחרון עברתי בתחנת הדלק עם הקטנוע. המתדלק הביא לי מעריב בחינם אבל השלט גילה לי שאסור לי לקחת את הדבר הריחני הזה. "למתדלקים ממאה ש"ח ומעלה", היה כתוב שם. הפיתוי וריח העיתון הדנדש גמרו אותי. העיתון היה נראה מעניין כמו צו איסור פירסום, ודקות ארוכות התלבטתי מה עליי לעשות. צו המוסר שמדובר בשוד עיתון לאור ירח של חמש בבקר מול רגש הסקרנות לעיתון בעל ריח עז של טריות חדשותית שאי אפשר לעמוד בה. זה לא פשוט. לא פחות משאוורמה מתובלת במוצאי תשעה באב. אכן תחושות קשות, יונית. סליחה, קושמרו.

4.

רגע אחרי זה מצאתי את עצמי בקיוסק, מניח 15 שקלים ונוטל מעריב. קונה אותו ביושר. המוכר לא הבין מאיפה נחתתי בחמש בבקר. יצאת מהמיטה בשביל לקנות מעריב? הוא תמה. ואני חייכתי ושתקתי. לך תסביר לו את התסביך שלך על עיתונים שאתה בדרך כלל לא נוהג לקנות, אבל לפעמים מתפוצצים בך מאה הסנטימטרים של הסנטימנטים לעיתון שכתבת בו בתחילת דרכך בעיתונות, תוך כדי תפילה זכה שהדבר הזה לא ישקע. לך תספר למוכר העיתונים על טקטיקת החשיבה הקלאסית שמהרהרת בגרוע מכל, כדי להרגיש מוגן ובטוח ושאתה מנסה להלחם בה כעת כשאתה קונה משהו שאתה מסמפט אותו.

שאלתי את המוכר כמה אנשים קונים מעריב ביום שישי. פעם הייתי מוכר מאות עיתוני מעריב כל יום שישי אמר המוכר, וחיוך ענק על פניו. והיום, כמה? שאלתי. משהו כמו עשרים איש, אמר המוכר והחיוך הענק איים לצאת לו מהפנים ולהשתלט על כל העיר. מפחיד. אז ברחתי משם כשליבי מתחיל להבין שלא קונים סנטימנטים בכסף. אפילו אם אתה מוכר מאות עיתונים ועושה מהם ים של מזומן.

5.

ביום שני דהרתי ליד עזריאלי. ראיתי את מחלק העיתונים של מעריב עומד בחושך ועל ידו מהדורת הערב של מעריב. עצרתי לידו לחצי דקה ארוכה לקחת עיתון ביושר, למרות שמיהרתי לפגישה חשובה וכבר הייתי בדרכי לאחר. מעריב פעם היה עיתון ערב וההיסטוריה חוזרת, לחשתי לעצמי. והתפללתי חרש על שלמה בן צבי יש תקווה לאחריתך ושב מעריב לגבולו. הידד.

אריק איינשטין היה מרוח על העמוד הראשי. העיתון בישר לקוראיו שאריק איינשטיין יכתוב טור קבוע כל סופשבוע במעריב! אוללה, צרחתי, לתוך הקסדה. על כזאת קונטרה לטורים של המתחרים, לא חלמתי. יופי, מעריב עולה מעלה מעלה עם השמש הזורחת, החלטתי. עכשיו אפשר להפסיק לחשוב על הגרוע מכל בקשר למעריב. יש!

6.

למחרת הכותרת הראשית של אתר NRG-מעריב דיווחה שאריק איינשטיין הובהל לבית החולים עקב משהו כואב במיוחד. רק לא זה, רק לא זה, החזקתי את המסך, אני לא רוצה שאריק ימות! אבל הראש הפעיל את התוכנית הזדונית והמוכרת שחישבנה את הגרוע מכל. טקטיקת מחשבת 'הגרוע מכל' נטשה אותי באבחת רגע כשצפיתי בכותרת הראשית של האתר אחרי כמה דקות. הגרוע מכל, לא שאל אותי ופשוט בחר לקרות. אריק איינשטיין לא נבדל לחיים טובים ולא יכתוב במעריב לעולם. ולי לא נותר הכוח לחזור ולחשוב על הגרוע מכל בקשר למעריב.

סטטוס: אדון שוקו הולך לחפש עיתון אחר.

מצב הלב: כואב.

להזמנת הרצאות או מופעים מוזיקלים של נדב גלעד: gilinada@gmail.com או חפשו 'נדב גלעד' בפייסבוק.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן