ביקורת קולנוע - פרזיטים

הסרט "פרזיטים" העולה בבתי הקולנוע בארץ בימים אלה, בהפצת סרטי נחשון ורד קייפ, מלווה בשובל זכויות רציני ביותר: פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון, ביקורות נלהבות עד סוערות מצד מרבית מבקרי הקולנוע בעולם, והכרזה שיוצרו שגם כתב את התסריט, גם הפיק וגם ביים, בונג ג'ון הו הדרום קוריאני, הוא גדול במאי הקולנוע נכון להיום.
עם תעודת הצטיינות מרשימה שכזו, מי יעז לומר מילת ביקורת.
אבל האמת חייבת להיאמר – רמת האלימות בשליש האחרון של הסרט – שבימינו מקובלת מאוד בקולנוע ובטלוויזיה, והאג'נדה המסתתרת מתחת לקו העלילתי, די בעייתיים.
נכון שסרטיהם של האחים כהן וטרנטינו אולי אלימים יותר, סדרת הטלוויזיה להרוג את ביל כנ"ל, בסרטי הנקמה הקוריאנים הדם נשפך כמים, ובחלק גדול מסרטי האימה, המלחמה והמתח המערביים העכשוויים, רואים סצנות מזוויעות עוד יותר. ויחד עם זאת העלילה המרתקת, אכן, עם הטוויסט הפסיכולוגי המפתיע, לא הייתה לדעתי מפסידה הרבה גם עם פחות מיתות אלימות.
לפני שאתמקד בסיפור, בהומור, במשחק ובצילום המופתיים, על כך אין ויכוח, עוד מילה על המשמעות. המשפחה הענייה בסרט, היא תחמנית, תככנית, רגוזה, לא בוחלת באמצעים, חסרת חמלה, קשוחה ואלימה. המשפחה העשירה היא עליזה, נותנת אמון, קלה להשפעה, קלת דעת. האמנם? האם העושר הולך עם תכונות של נאיביות? האם העוני מניב רוע? 

צילום: סרטי נחשון ורד קייפ

המשפחה הפרזיטית שהיא אחד משני הצירים עליהם סובבת העלילה, גרה בדירת מרתף עלובה וצפופה, שכאשר לקראת הסוף מוצפת על ידי הגשם, אנשיה וחפציה צפים במים החומים המזכירים ביוב, באסוציאציה שהזכירה לי עכברים בורחים מספינה טובעת. לפני ההצפה מצליחים האם, האב, הבת והבן להסתנן כל אחד בתורו לאחוזתה של משפחה עשירה ולגרום לשני שכירים ותיקים ונאמנים שהתפרנסו שם, בטריקים מלוכלכים ממש, הנהג ואם הבית שהיא גם המבשלת, להיות מפוטרים מהיום למחר. ובהמשך גם להשתלט על אספקטים אחרים מחיי העשירים. בסופו של דבר הפשע לא משתלם, ובני המשפחה באים על עונשם, אבל גם העשירים נותני האמון נענשים קשות. ועם כל זאת, הסרט זכה לקונצנזוס נדיר בין הקהל לביקורות והפך לשיחת היום מיד עם בכורתו. ואפשר להבין מדוע. קטעים של הומור מושחז ואינטליגנטי שוברים לסירוגין את עלילת ההשתלטות של העניים על העשירים, כל השחקנים משכנעים בתפקידיהם המורכבים, ההפתעות הבלתי צפויות לעתים מרנינות, והקצב מדויק, איטי כשצריך ומהיר כשצריך. כנראה צודקים כל הפוסקים ש"פרזיטים" בדרכו להיות סרט פולחן ואשר לאלימות, לא במקרה נאמר עליו שהוא המצליח ביותר מאז "ספרות זולה" של טרנטינו (מעריץ גדול של בונג ג׳ון-הו).

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –

לביקורות נוספות