ביקורת קולנוע - "אדוני"

מי שזקוק להוכחה, כי קולנוע טוב הוא לא פונקציה של מאות מיליוני דולרים בהפקות ענק, של גיבורי על מסוג בטמן וסופרמן ושות', אלא בסיפור אנושי ואמין, משחק מעולה, בימוי רגיש ואותה מתת אל שקשה לכמת של השראה וכישרון, שילך לצפות בסרט ההודי החדש "אדוני".

כמעט לאורך כל 99 הדקות שהוא נמשך, רואים רק שתי דמויות המקיימות ביניהן אינטראקציה עדינה ומאופקת, עם מינימום מילים ומקסימום מחוות כובשות לב. לפעמים מצטרפות שתיים או שלוש דמויות נוספות, ורוב הזמן מככב הרקע של העיר מומביי, השווקים, המוני האדם ברחובות הדחוסים, רוכבי הריקשות הממונעות (טוק-טוק), המאכלים האופייניים, כולל תהליך הכנתם, העושר הבלתי נגמר של בדי הסארי הצבעוניים, ומסורות ההתנהגות האופייניות: הפער בין אדונים למשרתים. הפער בין גברים לנשים. הפער בין הכפר לעיר.

אלא שהעלילה עצמה היא כלל אנושית, ולא קשורה לזמן ולמקום. חשבו על רומיאו ויוליה, על סדרות טלוויזיה העוסקות בהבדלי מעמדות, ועל קשר בלתי אפשרי שלכאורה קיים רק בחברות מסורתיות או נחשלות, אבל בעצם רלוונטי אפילו בחברה המערבית. כשבן עשירים ממשפחת קבלנים הבונה שכונות וגורדי שחקים, לא משנה באיזו מדינה, ירצה לשאת לאישה נערה משכונת עוני איזה הורים לא יחסמו את הדרך לשידוך הזה?

רטנה היא בחורה צעירה אשר חיה ועובדת כמנהלת משק בית בביתו של אשווין, בחור בערך בגילה ממשפחה עשירה מאוד במומביי. היא מבשלת (מרתק לראות אותה מכינה תבשילים ותה הודי), מנקה, גרה בכוך צדדי בדירה הגדולה של בן העשירים, שם היא ישנה על הרצפה, מאושרת בחלקה לעומת חיי העוני בכפר ממנו היא יצאה.

ואפילו מצליחה להבין כי אשווין שלכאורה יש לו הכול, הוא בחור עצוב ומדוכא שנאלץ להפסיק את לימודיו בניו-יורק ולשוב להודו להצטרף לעסק הבנייה המשפחתי שלא מעניין אותו. היא, לעומתו, שנדמה שאין לה דבר, מלאת תקווה ועובדת בנחישות לקראת החיים שהיא מדמיינת לעצמה. רטנה חולמת על עיצוב אופנה. מתקבלת תחילה כשוליה של חייט שלא מלמד אותה בקצב הנראה לה. עוזבת ונרשמת לקורס תפירה, ובסופו של דבר, מתקבלת לבית אופנה עילית, פסגת שאיפותיה.

גם אשווין מתעשת בעקבות שיחותיו עם רטנה, ובסוף הסרט מודיע להורים כי בכוונתו לחדש את לימודיו באמריקה. רק חלום אחד לא יכולים השנים לממש, וכך, בניגוד לקיטש ההוליוודי עם ההפי-אנד, גם בניגוד לסיום הטרגי נוסח רומיאו ויוליה, שומר הסרט הזה על אמינות מציאותית. החיים נמשכים, וגם כשהלב נשבר אפשר להמשיך הלאה ולמצוא סיפוק ומשמעות בכיוונים אחרים.

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –