ביקורת קולנוע - "שתיקה רועמת"

הסרט "שתיקה רועמת" שכתב וביים הקולנוען הגרמני לארס קראומה ועלה על האקרנים בארץ בימים אלה (מופץ על ידי סרטי נחשון), ראוי לצפייה גם במישור העלילתי הפשוט: מחאה פעוטה של כיתת תלמידים שקיימו דקת דומיה לציון ההתקוממות האנטי-סובייטית ההונגרית של שנת 1956 ומותו של שחקן הכדורגל הנערץ עליהם פרנץ פושקש, גוררת תגובה אכזרית ולא מידתית של צוות ההוראה ושר החינוך ומשנה באופן קיצוני את חיי התלמידים האלה -  וגם במישור הפוליטי-היסטורי העמוק יותר, המנתח כמו באיזמל מחקרי את השיטות בהן דיקטטורה, כל דיקטטורה טוטליטרית שהיא, מטילה את מוראה ושולטת בהמונים.

וזה הסיפור המבוסס על מעשה שהיה:

באמצע שנות החמישים, 19 תלמידי כיתת הגמר בתיכון באזור ברנדנבורג שמעו בתחנת רדיו ששידרה מהמערב למזרח וההאזנה לה הייתה אסורה ונעשתה במחתרת, שהכדורגלן הנערץ עליהם, הכוכב ההונגרי פרנץ פושקש נהרג בזמן המחאה העממית בבודפשט שדוכאה בידי חיילים רוסים, והחליטו באופן ספונטני להכריז על דקת דומייה במהלך שיעור היסטוריה. המורה שכעס עליהם, דיווח למנהל בית הספר. לאחר מכן נודע הדבר לשר החינוך של הרפובליקה של מזרח גרמניה, והוא איים לגרש את התלמידים מבית הספר אלא אם כן ילשינו על מארגני המחאה. הנערים סירבו לשתף פעולה ולהסגיר את חבריהם. התחילה סאגה של חקירות וניסיונות סחיטה מצד השלטונות, ולבסוף כל הכיתה גורשה מבית הספר ונמנע ממנה לגשת לבחינות הגמר ולהתקבל לאוניברסיטה. במשטר קומוניסטי חייבים לעבוד או ללמוד, וכך נגזר על התיכוניסטים להפוך לפועלים פשוטים במפעלי הפלדה של המדינה. בתגובה, הם ברחו בסתר כמעט כולם למערב, מהלך שהיה עדיין אפשרי בשנת 1956 כי עדיין לא הוקמה חומת ברלין.

ועכשיו למסרים, שהם בהחלט על זמניים, ורלוונטיים גם לגבי שלטונות העריצות בימינו, מצפון קוריאה ואפגניסטן עד אירן וטורקיה: כדי לקיים שלטון אבסולוטי, אסור להכיל שום גילוי זעיר ככל שיהיה, של מחאה, הפגנה או ביטוי של מחשבה עצמאית. אין דבר כזה: אקט של שובבות נעורים. יש אפס סובלנות גם לגבי תלמידים צעירים, וחייבים לנהוג בהם בכל חומרת הדין. ברצינות תהומית חוקר הצוות החינוכי את בני הכיתה שהעזו לקיים דקת דומיה. שר החינוך בעצמו מפעיל עליהם טקטיקות של סחטנות ופיתוי, וכאשר אחד מהחבורה לא עומד בלחץ ומגלה מי היה המבוגר שבביתו הם האזינו לשידורי הרדיו מן המערב, שולחים ניידות משטרה ואוסרים את האיש. מרתק לראות את הכפילות האבסורדית שבין כוח שלטוני גדול, שמתקיים לצד פחד גדול לא פחות מאלה הנתונים למרותו.

משחק משכנע של חבורת שחקנים ושחקניות צעירים המגלים להט למסרים העקרוניים של העלילה, שחזור מרשים של הלבוש, הריהוט, הארכיטקטורה והרקע האפרורי והמשמים של גרמניה המזרחית בשנות החמישים, אזכור אגבי, אבל חשוב, של נטיית המבוגרים במזרח גרמניה להדחיק את חלקם בפשעי מלחמת העולם השנייה, כל אלה תורמים לחשיבות הסרט.

לא לאלימות –

צניעות –

התנהגות ושפה –

ערכים –

הנאה מצפייה –

איכות קולנועית -