עקבתי לאחרונה אחר הפולמוס שהתנהל פה בנוגע לסדרה סרוגים והחלטתי להמתין. מה יש לי למהר ולחרוץ דעה אחר פרק אחד או שניים? המתיני, אמרתי לעצמי. מסיבות כאלה ואחרות לא צפיתי בעונה השנייה של הסדרה, אך כעת, בעונה השלישית, מפרק לפרק, אני הולכת ונשבית בקסמה. מזמן לא צפיתי בסדרה המציגה בפני הצופה הישראלי את ירושלים, עיר הקודש המתוקה והמקסימה שלנו, בסגנון כל כך קסום, רומנטי ומושך את הלב. משה חורי הצלם- שאפו ענק לך!
הסמטאות, בתי האבן העתיקים, האור, האור המיוחד של ירושלים! לא תמיד ניתן לתפוס אותו בעין המצלמה. זה סוג של סייעתא דשמיא, העונה החדשה מלאה ברגעים כאלה.
לרוב מצטיירת ירושלים בפני הצופה הישראלי כמקום של הפגנות חרדים, תככים פוליטיים, מקומות חשוכים של בדלנות דתית והדרת נשים. מה מכיר תל-אביבי מצוי, או מאן דהוא היושב במטולה ספון מול הטלויזיה את ירושלים? אולי פעם לקחו אותו לכותל בטיול שנתי. (ותסלחו לי, אזור הכותל מטונף ומלוכלך. הדרך שעושה תייר ממוצע מהזמן בו הוא יורד מן האוטובוס עד הכותל, פשוט מביישת). בסרוגים לא רואים את הלכלוך. ירושלים זוכה להעצמה, במקום המיוחד לה, והיא מצטיירת כעיר כלילת יופי. רק בגלל זה שווה היה לעשות כזאת סדרה.
תפסיקו להתלונן
ועכשיו לעיקר - תמונת הראי שלנו על המסך. רחמנא לצלן, איזה מין דתיים נראים פה על המסך- הריני להצהיר בפני הגולשים, כמי שגדלה כל חייה בחברה דתית, כמי שמכירה את כל גווני הקשת הדתית במדינתנו המתחדשת, יש לי חידוש, סוד לגלות לכם, שאולי לא ידעתם: כל ישראל, דתיים וחילונים כאחד, קורצו פחות או יותר מאותו חומר. כולם בשר ודם, עם חולשות, רצונות, מאוויים וכיוב'. רוב הזמן כולם עסוקים באותם עניינים, ולהזכירכם, את התורה הוריד ריבונו של עולם מן השמים, לא למלאכי השרת, אלא, למי? לנו- בני האדם. דתיים וחילונים כאחד. אף אחד לא יתחמק ממנה. חלקנו מקפידים על מצוות כאלו וחלקנו מקפידים על מצוות אחרות, ואת הציונים נקבל בשלב מאוחר יותר בגיל מאה ועשרים.
מסופר בגמרא (בבא בתרא י') על ר' יוסף בן ר' יהושע שחווה מוות קליני, פרחה נשמתו וחזר בחזרה לעולמנו. שאלו אותו מה ראית? אמר: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. גם בעושר וגם בחכמה. ראה שם רב יושב בפני תלמיד.
מי שמותח בקורת על הסדרה סרוגים, יש לי רעיון נהדר בשבילו- שיצור סדרה בעצמו. זה מזכיר לי שפעם הצעתי למישהו שידוך. הבחור הסתובב עם הבחורה הרבה זמן ודי נטה להתחתן איתה. אלא מאי? הלך להיוועץ ברבו והרב פסל את השידוך. תאמינו לי, לא מסיבות של יראת שמים או צניעות, אלא מסיבות אחרות, שאני מכנה- חיצוניות. אמרתי לבחור- אתה יודע מה? שהרב ישדך לך... בבקשה. סוף טוב, הבחור התחתן עם העלמה והכל בא על מקומו בשלום.
עד שרבנים יתחילו לעשות סדרות טלביזיוניות, תשמחו שזוג יוצרים עושים עבודה טלויזיונית טובה. חווה ולייזי- לפחות יועצי המשפחה למיניהם יכירו לכם תודה על העבודה הנהדרת שאתם עושים. מה דעתכם לעשות סדרה על 'גבעונים'? אם תרצו, אשמח לספק לכם רעיונות למכביר. תרימו את הכפפה?