כמדי שנה מעניק משרד התרבות והספורט את פרסי היצירה לסופרים ומשוררים הכותבים בשפה העברית, כאות הוקרה על פועלם בתחומי הספרות השונים: שירה, סיפורת, מחזה, מסה, ביקורת ועריכה ספרותית. מטרת הפרס היא הבעה הוקרה והערכה לספרות העברית ועודד מצוינות בכתיבה הספרותית העברית.
ועדת השיפוט של פרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול החליטה להעניק את הפרס ל-14 זוכים, ולזוכה אחד בקטגוריה החדשה ליוצרים שורדי שואה. הפרס בשווי כולל של 600,000 ₪ יתחלק באופן שווה בין הזוכים ולכל אחת ואחד יוענק פרס בסך 40,000 ₪.
בין הזוכים: הילה בלום, נורית גרץ, ירמיהו ולדמן פינקוס, רועי חן, עמיחי חסון, נעה ידלין, ינץ לוי, יעקב מאיר, רותו מודן, לבנה מושון-קוזק, שירה סתיו, אתגר קרת ואלי שמואלי. בקטגוריה החדשה ליוצרים שורדי שואה זכה שלום אילתי. בוועדת השיפוט של הפרס ישבו השנה פרופ' אבנר הולצמן, בלהה בן אליהו ואלעד בר נוי.
הלה בלום
בשני ספרי הפרוזה שלה מזמינה הסופרת הילה בלום את קוראיה להתבוננות ספרותית מטלטלת ומפעימה בקשרי משפחה, בחידה הכרוכה תמיד בקיומו של הזולת, גם זה הקרוב ביותר, גם זה אשר הוא עצמך ובשרך – ילדך. בספרה הראשון "הביקור" (2011) טוותה הילה בלום ביד אמן דרמת מתח משפחתית. בספרה השני "איך לאהוב את ביתך" מתבוננת הסופרת בקשר שבין אם לבת בעוצמה, בהעמקה, באומץ ובחכמה יוצאי דופן. יש בפרוזה של הילה בלום צרוף נדיר של יופי פיוטי, של מבט דק מן הדק בעולמות של רגש ושל תעוזה הניכרת באופן בו היא מנכיחה את האימה ואי הודאות והדאגה הכרוכות בקשרים האנושיים הגרעיניים ביותר.
נורית גרץ
בצד הישגיה כחוקרת רבת מוניטין של הספרות העברית והקולנוע הישראלי פיתחה נורית גרץ ערוץ ייחודי של כתיבה ספרותית הנשענת על בסיס תיעודי. אחרי "אל מה שנמוג" (1997), החותר לשחזור שורשי משפחתה בפולין, פרסמה את "על דעת עצמו" (2008), תיאור רחב של פרקים בחיי בן זוגה, עמוס קינן. ההיכרות האינטימית עם הגיבור מצטרפת למחקר ביוגרפי מדוקדק, לקריאת עומק ביצירתו ולהשלמת פערים פרי הדמיון היוצר. שילובים דומים מתממשים בספרים "ים ביני ובינך" (2015) על דמות האהוב העלום של רחל המשוררת, ו"מה שאבד בזמן" (2020), עדות אינטימית על ידידותה של המחברת עם עמוס עוז. גרץ משחזרת ביד אמן ובתנופה יצירתית פרשיות חיים ומרקמי יחסים בין דמויות הקרובות ללבה, והתוצאה היא מכלול מקורי המאתגר את החלוקות המקובלות בין סוגות הפרוזה.
ירמיהו ולדמן פינקוס
אחרי עשרות שנים כמאייר מוכר, ירמי פינקוס התגלה ככותב עם "הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט" (2008), רומן ביכורים יוצא דופן בלהטטנות הלשונית ובהומור הגרוטסקי שלו. מאז פרסם שלושה ספרים, "בזעיר אנפין" (2012), "רווקים ואלמנות" (2017) ו"החמדנים" (2021), ומספר לספר הוא מסתמן כאחד הקולות המקוריים והמרעננים בזירת הספרות המקומית. פינקוס חוזר בגעגוע מפוכח לעולמות נעלמים, מתפוררים, מהשטעטל במזרח אירופה ועד לתל-אביב הקטנה, ומפיח בהם רוח חיים חדשה ורעננה, מלאת אהבה וחמלה אנושית. עם רגישות יוצאת דופן לשפה, כשברקע מהדהדת כל הזמן אחותה המזדקנת של העברית – היידיש, פינקוס צולל אל תהומות הקטנוניות האנושית, וכורה מהן זהב.
עמיחי חסון
בשני ספרי השירה שלו ("מדבר עם הבית" 2015) ו"בלי מה" (2018) כמו גם בפעילותו באפיקים אמנותיים נוספים (סרטו התעודי הפיוטי ישורון: שישה פרקי אבות") מתגלה עמיחי חסון כיוצר מקורי, עדיו חכם ומעמיק. עמיחי חסון "מדבר עם הבית" בשירתו. זהו בית עתיר גוונים של זהות, צליל, ורגש. הבית הוא גם "בית המדרש" אליו מתגעגע הדובר, גם בית הילדות, גם הבית אותו הוא בונה עם רעייתו, ויש בשירה הזו זיכרון של "הבית" הקדום – שחרב ועל גביו נבנים הבתים החדשים. מי ש"מדבר עם הבית" עסוק בשאלת השפה, המירקם הלשוני של הדיבור הזה. קריאה בשירת חסון מזמנת חוויה לשונית מרתקת – יש בה תנועה מן העברית המדוברת לגווניה השונים – אל הכתוב, המשתרגת ומשתלבת בהדהודים מרובים של הספרות העברית הכתובה לדורותיה – מן התנ"ך דרך ספרות חז"ל ועד לספרות החסידית ,ולהגות ולספרות בת זמננו. במציאות הישראלית העכשווית מציעה שירת חסון מבט עשיר וייחודי בסוגיית הזהות – יש בה הנכחה מרתקת של זהות רבת גוונים.
רועי חן
לצד עבודתו המחזאית, כשרונו של רועי חן ככותב פרוזה בא לידי ביטוי כבר בשני ספריו הראשונים, "סוסי הדיו" (2005), ו"תל של אביב" (2011). בספרו האחרון "נשמות" (2020) הווירטואוזיות של חן ככותב נפרשת במלוא הדרה, כשנשמתו של גיבורו מתגלגלת במשך 400 שנה, בין מקומות וגופים שונים. כשרונו של חן לנוע בקלילות בין ניבים ולשונות שונים, בין פנטזיה קסומה לריאליזם קשוח, מאפשרים לגיבוריו להתקיים בזרות תמידית, בחוויות שאמנם מתקיימות לרוב בשולי החברה, אבל מנסחות תובנות אוניברסליות ביחס לנפש האדם. אהבתו של חן לתיאטרון ניכרת גם בעבודתו הספרותית, ומעניקה לכתיבתו ממד קרנבלי מרענן ויוצא דופן בספרות העברית העכשווית.
נעה ידלין
נעה ידלין היא סופרת מחוננת וברוכת כישרון, המציעה בספריה מבט סאטירי וביקורתי על מוקדי כח שונים של החברה הישראלית. ספריה "חיי מדף" (2010) "בעלת הבית" (2013), "שטוקהולם" (2016) ו"אנשים כמונו" (2019) מזמנים לקורא חוויית קריאה מענגת ו"קלילה" שבאותה שעה עצמה מכוונת חיצים חדים של ביקורת אל הקשרים מגוונים של אורחות חיינו כאן ועכשיו. זו ספרות חכמה ומשוכללת מאוד, שניכר בה קשב דק לשפה ומבט חכם וחודר לעולם הפנימי של היחיד תוך מודעות גדולה להקשרים חברתיים וסוציולוגיים.
ינץ לוי
סדרת "הרפתקאות דוד אריה" של ינץ לוי (2014-2007) הפכה לשוכנת קבועה במדף ספרים הילדים הישראלי, וגם זכתה להצלחה ניכרת בעולם. דמותו של דוד אריה נשענת על מסורות ספרותיות ענפות של מספר הסיפורים הגוזמאי, שעל אף שברור לקוראיו שמדובר במעשיות בדיוניות, הם יכולים לקשור אותן לטרדותיהם המציאותיות והיומיומיות. לצד סדרת "הרפתקאות דוד אריה", לוי כתב גם ספרות למבוגרים ולנוער, וגם ספרי ילדים נוספים כמו סדרת "כשסבא אליהו היה קטן" (2019-2017), שמבוססת על סיפורו המשפחתי של לוי, ומציגה לקוראים את מצוקות העוני בכנות כאובה ובלתי מתחנפת. היכולת של לוי לכתוב על הרפתקאות בעולמות מומצאים כמו גם על מציאות חיים קשה, ולעשות זאת בחן ובהומור, הפכה אותו לאחד מסופרי הילדים האהובים בישראל.
יעקב מאיר
בשני ספרי הפרוזה שלו שראו עד כה מתגלה יעקב מאיר כיוצר מקורי, יחודי חכם ורב קסם. בספר הביכורים שלו "גם ציפור" (2012) תאר מאיר את מסען של דמויות שונות מירושלים לגליל על רקע מלחמת לבנון וסיפור הפינוי מגוש קטיף. בפרוזה עדינה וחכמה מאיר הספר ארועים היסטוריים מאז'ורים מבעד לתנועת הנפש והעלילה הנטווית בין שניים. ברומן "נחמיה" (2019) – פורש מאיר סיפור מסע המתרחש בתקופה סוערת בהיסטוריה היהודית – במזרח אירופה של המאה ה – 17 על רקע צמיחת התנועה השבתאית. זהו רומן המהלך בגדולות. יש בו שילוב וירטואוזי של מסורות ספרותיות שונות (הספרות היהודית הקומית בעברית וביידיש, הספרות ההלכתית, ז'אנר סיפורי המסע). ניכרת בו הכרות עמוקה ואינטימית עם עולם הספר היהודי, עם ההיסטוריה של התקופה, ועם נפש האדם. המטען התרבותי העצום עימו מגיע יעקב מאיר אל מעשה היצירה הוא עושר השמור לבעליו לטובתו ובמעשה יצירה גדול משמש לו מצע ליצירה רעננה, מצחיקה, מעוררת מחשבה ועתירת קסם.
רותו מודן
רותו מודן היא אחת המאיירות המשפיעות והבולטות בישראל, ומחלוצות ז'אנר הרומן הגרפי העברי, שלא ניתן לדמיין אותו בלעדיה. בספריה "קרוב רחוק" (2008) ו"מנהרות" (2020) עוסקת מודן בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בספרה "הנכס" (2013) יוצאות סבתא ונכדה למסע בפולין על מנת לאתר נכס משפחתי שנגזל במלחמת העולם השנייה. מודן ממזגת באופן מבריק בין קווי איור נקיים וריאליסטיים ובין טקסט חד ומינימליסטי, ולא פעם מצליחה לתאר את המציאות הפוליטית בישראל טוב יותר מהפרוזאיקנים או מהכותבים הפוליטיים המיומנים ביותר. מספר לספר משתכללת מודן הן כמאיירת והן כמספרת סיפורים, כשהיכולת שלה לשלב בין השניים הופכת אותה לאחת היוצרות המרתקות שפועלות כעת.
לבנה מושון-קוזק
לבנה מושון פועלת ויוצרת בספרות הישראלית מזה כארבעים שנה, וכתיבתה הפורייה, המגוונת והאיכותית מקיפה יותר מארבעים ספרים, ובהם רומנים וסיפורים למבוגרים, פרוזה סיפורית לילדים ולנוער, וכן סדרות של אגדות מעובדות וקבצי פתגמים לילדים. נציין במיוחד את שני הרומנים האחרונים מפרי עטה: "שתיקת הצמחים" (2014) ו"כריתה" (2019), ובהם מופת של התבוננות ריאליסטית דקה, אמפתית וסבלנית במצבי נפש מורכבים. ניכרת במיוחד רגישותה של המחברת לדמויות המתמודדות עם חולי, נכות וטראומה. מצוקות חייהן נשזרות בתיאורים אמינים של המציאות הישראלית הספוגה כשלעצמה הדהודים כאובים מן העבר, ובמיוחד מזיכרון השואה. לשונה של המחברת קובעת ברכה לעצמה: עשירה, פיוטית, מדויקת, אך נמנעת מהתייפייפות סגנונית לשמה ומשמשת כלי הולם לתכנים החווייתיים המעוצבים ביד אמן.
תמר מרין
נוכחותה הייחודית של תמר מרין בזירה הספרותית מתגלה בשני ספרי הפרוזה הראשונים שלה, הרומן "ילדים" (2015) וקובץ הסיפורים "מה אתה מסתכל על" (2018), וכן בסיפוריה שנדפסו בכתבי העת. בין סגולות אמנותה ניתן לציין את המזיגה בין דרך כתיבה נינוחה, צלולה ובהירה לבין תכנים קשים עד קיצוניות; מחנק קיומי המחלחל למצבים בנליים לכאורה; מארג מתעתע של יחסים אנושיים הנעים בין אהבה, תשוקה, תלות, תמימות, ניצול ואשליה; שרטוט בוטח של מציאות יומיומית המוארת לפרקים באור פיוטי או גרוטסקי; מתחים בין עולם נגלה לעין לבין מובלעות של מסתורין, וכן אריגה מתוחכמת של עולם הספרות עצמו במרקם היצירות, והצגתו כגורם מעשיר ומשתק גם יחד. זו פרוזה משובחת, מיומנת ומרגשת הראויה לכל עידוד.
אתגר קרת
בשלושת העשורים האחרונים טבע אתגר קרת חותם ניכר בתרבותנו בשלל סוגות: סיפורים קצרים ונובלות, מערכונים ומחזות, נובלות גרפיות, תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה וכן כתיבה ענפה לילדים ולנוער. הישגיו בתחום הפרוזה מרוכזים בשישה ספרים, מ"צינורות" (1992) עד "תקלה בקצה הגלקסיה" (2018). אלה כוללים עשרות סיפורים קצרצרים, המעמידים קטעי מציאות מנותקים מהקשריהם שלעתים קרובות נמסרים מעיניו של ילד תם נקודת ראות זו, מאפשרת לערוך הזרה באמיתות היסוד של הקיום הישראלי על טקסיו ומוסכמותיו. מכאן גם השימוש הרווח שלו באגדות ילדים, במוטיבים מעולם הפנטזיה והקסמים, ובשפה דיבורית פשוטה הנעשית כלי לפירוקן של קלישאות לשון ומחשבה. תמונת העולם השטוחה-לכאורה שקרת מצייר מעדיפה את החזותי והדיבורי ורוויה התבוננויות קומיות או גרוטסקיות מבריקות. תכונות אלה הפכו אותו לאחד היוצרים הישראלים האהובים והפופולריים ביותר.
שירה סתיו
שירה סתיו פרסמה שני ספרי שירה: ספר הביכורים "לשון אטית" (2012) ו"שריר הלב" (2019). ספרים אלה מצטרפים לפועלה של סתיו כחוקרת ספרות ("אבא אני כובשת: אבות ובנות בשירה העברית החדשה" ועוד) וכמתרגמת (קרקעית חיינו: קובץ מקיף משירי המשוררת האמריקנית שרון אולדס ועוד). כתיבתה של סתיו בסוגות השונות היא עתירת חכמה ואומץ ויופי. בספר הביכורים שלה סיפרה סתיו בלשונה השירית המאופקת והסוחפת כאחת סיפור חניכה שיש בו סבך ומורכבות של היפרדות ועקירה. בספר שיריה השני שיש בו מעבר מן ה'לשון' (המוזכרת בכותרת הספר הראשון) אל ה'לב' ("שריר הלב" – כותרת הספר) יש מעקב רוטט אחר תנועה של קירבה ומרחק ביחסים אנושיים קרובים.
אלי שמואלי
אלי שמואלי פרסם עד כה שני ספרים בפרוזה, "אישוליים" (2015) ו"המשורר והחשפנית" (2020), וספר שירים אחד, "האל שהכזיב הוא אתה" (2017). בשלושתם הוא מתברר כמתבונן רגיש וקשוב להמיית היומיום, שמצליח למצוא את הפואטי גם בהישרדות אנושית קשה ושוחקת. בעבודות אפורות, בדירות מתפוררות, בבדידות בלתי פוסקת. לשמואלי יכולת נדירה ללכוד את הפכים הקטנים ביותר בנפש האנושית, בהיכרות של האדם עם עצמו, וביכולת שלו להתנסח מול העולם החיצוני. גם כשהוא לוקח את קוראיו יד ביד בצינורות המחלידים של עולב השיגרה, שמואלי מצליח תמיד למצוא יופי והומור ולרקום מהם ספרות מלאה, אנושית ורב-שכבתית.
שלום אילתי
חייו הספרותיים של שלום אילתי מעוגנים בניסיונות הקשים שעבר כילד בגטו קובנה ובמחבוא אצל משפחה ליטאית. במשך השנים דאג במסירות לתרגום ולפרסום של כתבי אמו, המשוררת לאה גרינשטיין ואביו, הסופר ישראל קפלן; אולם גולת הכותרת של יצירתו היא ספרו "לחצות את הנהר", שמאז פרסומו ב-1999 זכה להכרה ולתהודה רחבה במקור ובתרגומים לשפות שונות. זוהי יצירת מופת החורגת מגדרו של תיעוד אוטוביוגרפי, משום שסיפור החיים הנפרש בה מוגש באמצעות תודעת-אמן פעילה. ניכרת בו בין השאר מודעות עמוקה למעשה היצירה, בחינה עצמית נוקבת שאינה מכסה על רגשי אשמה ובושה, כפל פרספקטיבות של הגיבור הילד והמחבר המבוגר, ושרטוט עדין ואוהב של דיוקן אמו, העולָה מבין דפי הספר במלוא אצילותה ועדינותה, מסירותה וגבורתה.
"מחזקים את הקשר בין הספר אל העם היהודי"
שר התרבות והספורט, חילי טרופר: "אני רוצה לברך את שלום אילתי, הזוכה בפרס המשרד ליוצרים שורדי שואה. מלאכת עשייתכם, זוכות וזוכים יקרים, בתחומי הספרות השונים, הובילו את הקורא למחוזות חדשים אשר תורמים רבות לעושרנו התרבותי. אני מודה על תרומתכם ארוכת השנים ומאחל המשך כתיבה פורייה".
מנכ"ל משרד התרבות והספורט, רז פרויליך: "אני מברך את חמישה עשר הזוכות והזוכים בפרס המשרד ע"ש לוי אשכול, כתיבתכם מוסיפה גוונים חדשים לפסיפס התרבות הישראלית ובמו ידיכם וכישרונכם מחזקים הנכם מחזקים את הקשר בין הספר אל העם היהודי. משרד התרבות והספורט ימשיך להיות הבית של היוצרים והיוצרות בישראל".