1. לשלוט בסגנונות התקשורת
לרשות רפאל עמד בדיוק הזמן הנדרש להניח את חפציו ולהתקלח. נקבעה לו פגישה עם דוד לשעה 22:30, וזה בא לקחתו בשעה המדויקת וברך אותו בברכת "ברוך הבא".
שניהם עלו לאורך רחוב יפו, בדרכם לרחוב בן-יהודה, ועברו ליד תערוכות אמנות רבות שהציגו את פניה המרובים של ירושלים.
תוך כדי הליכה, הציג דוד בפני רפאל מספר שאלות שנועדו להיכרות וליצירת אמון הדדי בין השניים.
הוא שאל אותו מדוע הוא שׂשׂ כל כך לרכוש דווקא מפתח זה. רפאל סיפר לו שהוא כבר רכש את כל שאר המפתחות בזה אחר זה תוך פחות משנה אחת, ולכן עכשיו הוא חסר סבלנות לסיים את מסעו זה.
נעימותו של דוד ואוזנו הקשבת נטעו אמון בליבו של רפאל. דוד הסביר לו שקיימים שלושה מרכיבים חשובים לתקשורת בין-אישית: מיגור התוקפנות, שימוש בסבילות (פאסיביות) בעת הצורך והקרנת בטחון עצמי ואמונה.
- "לפני שאתה מתחיל לדבר עם אדם כלשהו, חשוב מאוד שתיצור עם איש שיחך אווירה של אמון הדדי ושל ביטחון".
לרפאל היה כבר מושג כלשהו ביחס לנושא. דוגמא חיה ואישית ניצבה עכשיו מול עיניו - הוא עצמו! כאשר הוא עלה לארץ, הוא חשב שהגיע למדינה אפופת פחד, מלאה בחיילים, אנשי צבא ואוכלוסייה חשדנית. אך למרבה הפלא הוא מצא את עצמו בעיר הומיה ושוקקת חיים; הרחובות מלאים בצעירים מטיילים להנאתם ומרפסות בתי קפה מלאות אדם וצלילי מוסיקה צוהלת.
2. תוקפנות כתקשורת?
הם נכנסו לקפה "רימון", אשר הזכיר לרפאל את בתי הקפה הוותיקים הגדולים של פריז.
- "מהי תקשורת תוקפנית?" שאל רפאל את דוד.
- "מטרתה של צורת תקשורת זו, היכולה להתבטא במילים או בשפת הגוף, היא לפגוע בשיווי המשקל של האחר. דיבור תוקפני הוא לעתים תוצאה של חוסר כשירות רגשית. נראה שאדם המתבטא בצורה תוקפנית נתון בבעיה שלא הצליח לפתור. הקשר התוקפני מאופיין במילים הטעונות משמעות שלילית והנושאות בחובן טינה או קנאה, וכן במתח מיוחד המתגלה בפָּני בן השיח. למנהיג אמיתי אסור לצאת מן הכלים בהתפרצויות כעס בשעה שהוא מדבר עם אחרים.
ספרים רבים נכתבו בנושא התקשורת הבין-אישית, ובכל זאת, קשה מאוד לשלוט היום בתחום זה. מאז ימי מגדל בבל אשר בו הפסיקו פתאום בני האדם להבין איש את שפת רעהו, ושפתם נחלקה לשבעים לשון, ועד היום - לא באמת חל שיפור בתקשורת. בשל כך פרצו מלחמות, בוצעו רציחות ומעשי אכזריות, וכל זה למרות התקדמות הטכנולוגיה במאת השנים שחלפו, בהן שאפו בני האדם להתקרב זה לזה.
תאר לעצמך, אפילו דו-שיח בין בני זוג נעשה קשה. שני בני אדם, האוהבים זה את זה ובחרו לבלות את ימי חייהם ביחד, עוברים תקופות של חוסר תקשורת ומשברים, שלפעמים אף מסתיימים בגירושין. בערים הגדולות מתגרש זוג אחד מתוך כל שני זוגות. הסיבה לכך, כמעט תמיד, נובעת מתקשורת גרועה.
כדי להציל זוגות המצויים במשבר, עוזרים יועצי הנישואין לאלה המוכנים לכך והרוצים בכך, להתיר את כל אי-ההבנות ביניהם בכך שהם מאלצים אותם לקיים שיחות הבהרה גלויות ורציניות, ובאופן זה לסלק אי-הבנות רבות ששוררות ביניהם.
בתוככי המשפחה, גורם חוסר התקשורת למתחים ולמריבות גדולות. בקרב עמים ואומות, קצרים בתקשורת מובילים לרציחות, למעשי שוד ולמלחמת אחים. ברמה הכלל עולמית, זה מוביל למלחמות הרסניות ולאי-שוויון גמור בין העמים. חוסר השוויון בין עמים עשירים ועניים והאלימות היו יכולים לבוא על פתרונם אילו היו משפרים את התקשורת הבין-אישית.
לכן חובה בסיסית מוטלת על כל אדם להאמין לזולת ולסמוך עליו, וכל אחד צריך להכיר בזכות קיומו של האחר, דבר המחייב תקשורת בין-אישית, תוך התגברות על התוקפנות".
רפאל לא הסתיר מדוד את התפעלותו, והוא תמה כיצד הדברים ששמע לוקחים אחיזה גם במציאות שסביבם. הוא חלק עם דוד את תמיהתו על כך שברחוב בן יהודה בו עמדו לא היו תוקפנות או אלימות, וזאת בניגוד למה שציפה שכן האווירה הייתה מסבירת פנים עד מאוד.
3. בן יהודה כמתקשר
- "בעצם, מי היה האיש הזה, בן יהודה?"
- "זוהי הדוגמא הטובה לתקשורת המקרינה בטחון עצמי כי הוא זה שהחיה מחדש את הלשון העברית הודות לבטחון העצמי ולאמונה שהקרין סביבו אל מול אנשי דורו. אחרי חורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים לפני אלפיים שנה בערך, פוזרו היהודים בגלות. הם ידעו לקרוא עברית, הם התפללו בעברית, אבל לא דיברו עברית לצורכי היום יום. העברית הייתה עבורן 'לשון הקודש', ולצורך שפת הדיבור הם השתמשו בלשונות העמים הזרים אשר בקרבם נפוצו.
והנה הופיע במאה התשע עשרה אליעזר בן יהודה, יליד ליטא, שהחליט להשתקע בארץ ישראל עם אשתו כשהוא בן 23. הוא האמין שעם ישראל חייב לדבר עברית, והוא עצמו שימש דוגמא חיה לכך. הוא דיבר עברית בלבד עם בני ביתו, וכן נהגו גם בני משפחתו. היה זה ניסיון קשה מאוד בזמן שאיש לא דיבר עברית ברחובות, בחנויות ובבתי הספר.
רבים התנגדו לתכניתו זאת. חלק מהיהודים הדתיים טענו, שלא טוב לדבר בשפת הקודש ולהשתמש בה לצרכי החול; אחרים טענו שאוצר המילים של העברית אינו מספיק רחב כדי להביע את כל תחומי החיים המודרניים.
על כן אליעזר בן יהודה חיבר מילון גדול של השפה העברית העתיקה והמודרנית. מקורן של מילים רבות במילון הוא, כמובן, בתלמוד ובתנ"ך, אך יש בו גם מילים רבות שהוא חידש. הוא גם ערך עיתון בעברית בשם 'הצבי' ובו הביע את דעותיו בנושאים שונים. בעקבותיו הלכו מורים בבתי ספר יסודיים ובתיכון והתחילו אף הם ללמד בעברית. מכיוון שלא היה להם חומר לימודים בעברית, הם תרגמו בעצמם יצירות וטקסטים משפות אחרות או חיברו בעצמם תכנים בעברית. בצורה זו, באמצעות הילדים, חזרה עטרת העברית ליושנה, והיא שבה להיות שפה חיה. רחוב בן יהודה הוא היום הרחוב המאוכלס ביותר בירושלים המודרנית".
רפאל התפעל ואמר:
- "הנה, מי שנתן את המילים כדי לשוחח בעברית -קיבל את שכרו; דווקא הרחוב שקרוי על שמו, הוא המקום שבו מְתַקְשֵרִים הכי הרבה!"
דוד שאל את רפאל:
- "איך החזקת מעמד כל כך הרבה זמן בלי לדבר עם אליז?"
- "התרכזתי כולי בלימוד המפתחות כפי שהיא הטילה עליי. אבל אני שם לב עכשיו שהמבחן הארוך הזה עזר לי רבות גם בפן המקצועי וגם בפן האישי. האמון העצמי שלי אינו מפסיק להשתפר, זה לא ייאמן. נוסף לכך, מכיוון שיש לי אמון שלם בה ואני יודע שהיא מחכה לי, זה מחזק בי את הרצון ללכת עד הסוף עם הלימוד שלי".
- " גם אם אינך יודע עדיין איך לגשת לפגישתכם הקרובה, את הבטחון העצמי והאמונה הזאת, תרגיש באותו רגע ממש שתהיו ביחד. למעשה, התקשורת הבין-אישית היא במצבה הטוב ביותר כאשר הדו-שיח והקשר חזקים, וזהו המקרה של שניכם יחד".
4. תקשורת סבילה
- "דיברת איתי על הצורה השלישית של התקשורת: התקשורת הסבילה. מה פירוש הדבר?"
- "לעתים קשה לנו לעסוק באמצעותה דיבור הישיר בנושאים מסוימים, ואז נכנסת לפעולה התקשורת הפסיבית, הסבילה. למעשה זוהי האמנות לא לומר דבר, ובכל זאת להעביר מסר".
- "זה נשמע כמו התנהגות פחדנית".
- "נכון, וזאת משום שהתנהגות מעין זו יכולה להחלישה קשרים. עם הזמן, אם אין עימות בין הצדדים או בין הדוברים, חזקה שבסוף יינתקו הקשרים".
- "אז אם הבנתי נכון עלינו לבטא את עצמנו תמיד במסגרת אווירה של אמון הדדי".
- "אכן, בצורה האידיאלית, כך צריך להיות. אבל אם זה בלתי אפשרי, פעמים עדיף לשתוק. לכן בעניין ההתנהגות הסבילה והשותקת, מוטב ועדיף להטות אוזן, להקשיב, כדי שלא להגיע לסכסוך. במשך הזמן, יבוא הדו-שיח וייווצר אמון הדדי. אז ניתן יהיה יש להשתמש בטון החלטי יותר, ובלבד שזה יהיה כדי לשאוף לשלום. זאת משום שאין שום טעם בעימות, אלא אם כן הוא מוביל לשלום. לעתים זהו האמצעי היחידי להגיע אליו".
רפאל ודוד נפרדו בפתח בית המלון וקבעו להיפגש למחרת בבוקר.
באותו יום שישי שלמחרת שרר חום מחניק בירושלים, אבל בכל זאת, כמתוכנן, הם נסעו לכיוון "יד ושם", מוזיאון השואה. במשך כל הביקור שמר דוד על שתיקה, ואילו רפאל האזין למדריך, ולא יכול היה לדבר מרוב התרגשות שאחזה בו למראה המקום. הוא שם לב שאפשר לתקשר בלי לדבר, אפילו מול תמונות של אירועים נוראים ביותר. יזמי המוזיאון ואדריכליו הוכיחו שאפשר לתקשר בצורה שקטה, והם אף הצליחו לתאר את הבלתי ניתן לתיאור באמצעות תמונות, חפצים, מצגות וידאו ומסמכים מכל הסוגים.
התרגשותו של רפאל הגיעה לשיאה כאשר עמד במרכז החדר החשוך כליל, שהואר בסך הכל על ידי נר העומד במרכזו. שלהבת הנר השתקפה באין סוף כיוונים הודות למשחק מתוחכם של מראות, בשעה שקול אחד קורא בשמות רבבות הילדים שנספו בשואה תוך ציון גילם.
רפאל יצא מהחדר שבור ונרגש. בבת אחת עבר מהחושך המעיק של המקום הנורא הזה אל האור החזק של תקווה ושמחה השוטף את גבעות ירושלים.
אחרי הביקור ב"יד ושם", החליט דוד להזמין את רפאל לארוחה בקפה "כַּפִית" שבעמק רפאים. מרוב התרגשות ועצבות הם החליפו ביניהם רק מילים מעטות. רפאל שאל את עצמו כיצד אחרי השמדה כזאת, היו היהודים מסוגלים לשרוד ולהחזיק מעמד, לבנות מדינה ולהתחיל את החיים מחדש.
עיקרון: להתחיל בהקרנת אמונה.
הפרק האחרון מתוך '7 המפתחות להצלחה' באדיבות הסופר לורנט לוי