הניתן להסיק מתוך התורה אילו דרכי חינוך הן הראויות לדורנו? הניתן ללמוד מהתורה על היחס הראוי ללימודי ליבה או על מנהיגות חינוכית? ומה יחסה של התורה לעקרונות החינוך של הגיל הרך? בכל אלו ועוד מטפל ביד אמן ד"ר ראובן מאמו בספרו החדש, "בפי תהילתך - פרקי חינוך ומעש". עשרים וארבעה פרקי הספר מתבוננים בעין תורנית על מנעד רחב של אתגרים הקשורים להכשרת מורים, בניית תכניות לימודים, ניהול כיתה וחינוך בכלל.
כדי להבין את חשיבות הספר יש להטרים ולהנהיר נקודת יסוד אחת המעסיקה את המכללות הדתיות לחינוך באשר הן. ללמד תורה - בע"ה יודעים במכללות, כמו גם ללמד את הדיסציפלינות (יהיה זה מתמטיקה והוראתה, אנגלית והוראתה וכן על זו הדרך). ברם כיצד צריכה מכללה אקדמית-דתית ללמד את יסודות החינוך? האם ללמד רק את החכמה שהתפתחה בכלים מדעיים במאות השנים האחרונות ולהקרין כי לתורה חלילה אין מה לומר על חינוך? האם לדלות השקפת עולם חינוכית מתוך התורה ולהתעלם מכל החכמה והניסיון שהצטברו בעולם בשנות עשייה חינוכית ומחקר רבות? יש הנוקטים באחת משתי עמדות קוטביות אלו, ויש המציבים זה לעומת זה קורסים על חינוך בראי התורה וקורסים על חינוך מתוך "חכמת העמים", ומשאירים לפרח ההוראה לנסות לחבר את השניים בתוכו (או שלא...).
והנה הגיע ד"ר מאמו, לשעבר מפקח ארצי על החינוך היסודי בחמ"ד, יועץ פדגוגי לשר החינוך ומרצה במכללות לחינוך, ופורס בספרו תרומה חשובה נוספת למלאכת החיבור. הפרק הראשון של הספר רומז על הכיוון: "מבט על החינוך המודרני בראי המקורות". כבר בפרק זה הוא בוחן בראי של חז"ל סוגיות חינוכיות מודרניות כמו שוויון בחינוך, התחשבות בשונות בין תלמידים ועוד (זאת כהמשך לספר קודם שלו שהוקדש לעניין: "בפי תהילתך - פרקים בחינוך המודרני בראי המקורות").
כמה היבטים מייחדים את הספר החדש של ד"ר מאמו, שיצא בהוצאת מכללת אורות ישראל יחד עם מכללת ליפשיץ. ראשית, רבים בדורנו מנסים לגבש יסודות בחינוך מהגותו של מר"ן הראי"ה קוק זצ"ל (אף ד"ר מאמו תרם תרומה חשובה לעניין, בספרו "החינוך בראי"ה"). והנה בא כעת ר' ראובן, מרחיב את היריעה ומנתח את משנתם ההגותית של רועים רוחניים אחרים שהקרינו על כולנו בדורות האחרונים. כך בפרקו על מנהיגות חינוכית בהגותו של הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל (וראויים הדברים לפרסום דווקא כעת, במלאת עשרים שנה להסתלקותו), וכך בבואו ללמדנו פרק במשנתם החינוכית של מנהיגי רוח בדורות עברו, דוגמת בעל ספר החינוך. מיוחדת בעיני תשומת הלב שנתן ד"ר מאמו להגותם החינוכית של שני רבנים חשובים בני עדות המזרח: הרב משה כלפון ורבי יוסף כנאפו זצ"ל.
פרקים חשובים אלו מצטרפים לפרק מרכזי נוסף, המנתח את תולדות החינוך היהודי בעיר נאבל שבטוניס במחצית הראשונה של המאה הקודמת. סקירתו הרחבה של ר' מאמו עוקבת אחרי התפתחות התלמוד תורה במקום ונשענת גם על ראיונות אישיים שהוא ביצע עם אישים שעלו משם לארץ. הפרק כולל אף התייחסות מפתיעה (ומשמחת) לפריצת דרך ייחודית בדמות הקמת מסגרת חינוכית לבנות על ידי אשת מנהל התלמוד תורה אשר ראתה צורך, חלמה, ובמסירות רבה פעלה בע"ה להגשמת חלומה ולהקמת מסגרת חינוכית-תורנית לבנות. כל זאת שנות דור לפני שהתפתחו בארץ תהליכים חשובים בתחום חינוך הבנות. יש לקוות שעיסוק חשוב זה בהגות חינוכית-תורנית שהתפתחה בצורה כה טבעית בעדות המזרח, ילך ויתרחב עוד ויעשיר אותנו בתורתם ובמפגש עם ניסיון החיים של הרבנים והמחנכים בארצות אלו.
והערה אישית לסיום: רבים מספריו של ד"ר מאמו כוללים בשמם את המילה תהילה ("בפי תהילתך - פרקים בחינוך המודרני בראי המקורות"; "בפי תהילתך - פרקי חינוך ומעש"; ו-"תהילה לראי"ה", כמו גם הספרון "תהילת החינוך לראי"ה"). תהילה ז"ל היא בתם של ראובן ויוכבד אשר נספתה בתאונת דרכים בדרכה לאולפנה באדר תשנ"ו. והנה, משפחה יקרה זו ור' ראובן בראשה, מלמדים אותנו פרק בחיי אמונה, כאשר הם מתעלים את הכאב העצום גם למפעל רחב של הפצת הגות חינוכית בראי התורה. ספר חדש זה הוא נדבך נוסף במפעל מבורך זה, העשוי לסייע להוגי החינוך שבתוכנו ולאנשי המעשה כאחד להמשיך לסלול דרך חינוכית המתאימה לדורנו.
הכותב הינו ראש תחום חינוך אמוני במכללת "אורות ישראל"