אומץ, אומץ ועוד אומץ נדרשים למי שעוסק במיניות בחברה הדתית. יתכן וזהו הנושא הרגיש ביותר בחברה שלנו ובאותה מידה הנושא ה"לא מטופל" ביותר בחברה שלנו. בניגוד לספרי הדרכה לזוגיות, לנישואין, להורות ולחינוך ילדים אותם ניתן למצוא בכל פינה ועל כל מדף ספרים יהודי, ספר הדרכה לחייי אישות לא היה קיים וזמין עד כה במרחב הציבורי עבור חברי המגזר.
המצב הזה משתנה לאחרונה עם ההבנה של אנשים רבים כי המציאות של זוגות רבים לא פשוטה בתחום זה ויש לתת את הדעת, את ההדרכה והייעוץ לזוגות דתיים שקופצים למים בלי הכנה מספקת. אחד כזה הוא הרב אברהם שמואל קטן שהחליט לעשות מעשה אמיץ ולכתוב ספר הדרכה מפורט ליחסי אישות לאור היהדות. מחבר הספר מגדיר אותו כספר מחשבה והדרכה. והוא אכן כזה: מעורר הרבה מחשבה ויש בו הרבה הדרכה.
מדובר ב-175 עמודים המורכבים מהיבטים מחשבתיים, הלכתיים ומאוד מעשיים של החיים האינטימיים של הזוג הדתי. הרב מתייחס לרוחניות שבמעשה, לוקח בחשבון את החינוך של בני הזוג ודן בפערים ביניהם. הספר מנתח בקצרה כל נושא שיכול להעסיק את אחד מבני הזוג בכל הקשור לאינטימיות ביניהם במוצאי החתונה אך גם הרבה אחריה.
הרב קנוהל במכתב ברכה לספר רואה אותו כהמשך ישיר לספרו "איש אישה" שלווה בחוברת ההדרכה "עת דודים" לזוג שרק התחתן. לדבריו, חשוב שהספר יהיה בכל בית ובכל עת וצורך הזוגות יוכלו לעיין בו ולחסוך לעצמם הרבה כאב ועגמת נפש.
הספר "לדעת לאהוב" נותן כמעט את כל המידע שזוג צריך בבואו ללמוד את מעשה האישות. קריאה משותפת של בני הזוג בספר, כפי שהמחבר ממליץ, יכולה לפתוח ביניהם ערוץ תקשורת חיובי על הנושא, להבין מה נכון או לא נכון, לעמוד על הפערים ביניהם וללמוד מהם הצרכים של כל אחד ואחת. המחבר מאפשר לבני הזוג ללמוד יחד כיצד לפתח את מיניותם וכיצד לחוות סיפוק ממעשה האהבה.
אין ספק שהספר חשוב וכעת כל איש מקצוע, רב או יועצת הלכה יכולים להמליץ לזוגות המתייעצים על ספר הדרכה המותאם להשקפת העולם היהודית שעבר את ביקורתם של אנשי ההלכה ביחד עם אנשי המקצוע.
ובכל זאת, עם כל הטוב של הספר יש לי מעט הסתייגויות.
יתכן וזוג ממוצע שיקרא את הספר יחוש שהוא "לא צנוע" עבורו, אולי המשפט "יותר מידי אינפורמציה" יתאים. המחבר מפרט בספר פרטים שיתכן ויגרמו חוסר נוחות לקוראים והקוראות וישאיר אותם פעורי פה אל מול התיאורים הבהירים שאליהם לא נחשפו אף פעם במהלך חייהם ונראים כשייכים לעולם אחר.
במקרה כזה אני מציעה להניח את הספר בצד, לחכות קצת ולחזור אליו בהזדמנות אחרת. זהו ספר שיכול ללוות זוג מתחילת דרכו המשותפת ועוד שנים אחרי. אין ספק שקריאה בספר שנה אחרי החתונה לא דומה לקריאתו חמש שנים אחרי וזאת נקודה שחייבים לזכור ולאפשר לה לקרות, אף פעם לא בכוח, לא להכריח אף צד להתקדם למקומות שבהם הוא/היא לא מרגישים בנוח.
הנקודה השנייה שאתה אני לא מרגישה בנוח היא עצם ההדרכה של המחבר, כגבר, עבור הקוראת, האישה. ברור לי שמחבר הספר דואג לטובתה של האישה ורואה אותה ואת העונג שלה כמרכזיים במעשה האישות ועל כך אני מברכת. אולם, כקוראת אישה, קשה היה לי לקרוא את ההדרכות לאישה, לגבי גופה ומיניותה באופן כה מפורט בלשון זכר. יתכן ואישה שזקוקה להדרכה תוכל להיעזר בהדרכה זו אך מבחינתי לא הגענו עדיין אל המנוחה והנחלה ומקווה שבהמשך ייכתב ספר לנשים על ידי אישה.
הנקודה האחרונה שלדעתי הוחמצה כאן היא, שלהנחתי, שם המחבר המפורסם על הכריכה משמש כשם עט בלבד. אני מבינה ומכבדת את רצונו של המחבר להישאר בעילום שם. מבינה את הקושי להיחשף בנושא זה ומרגישה את חיצי הביקורת שהוא עוד יקבל על שהעז להוציא לאור ספר מסוג זה. אך מבחינתי המסר חייב להיות שאסור לנו להתבייש בנושא. חייבים לקדם את הפתיחות והידע על יחסי אישות עבור זוגות דתיים רבים שמתמודדים עם הנושא באופן יומיומי. שם עט ממשיך ומשדר לציבור כולו שהנושא רגיש, נפיץ ויש להשאירו בחדר המיטות בלבד. כנראה שאנחנו עדיין לא שם.
בסיכומו של דבר, אני ממליצה לקנות את הספר, לשים אותו במגירה ולהוציא אותו מעת לעת ולדפדף. אין לי ספק שהספר יכול להביא הרבה טוב לזוגות רבים שמחפשים תשובות ומידע ורוצים להישאר במסגרת צנועה והלכתית.
הכותבת הינה דוקטורנטית בבר אילן החוקרת מיניות וגוף של נשים דתיות ומנהלת את מרכז יה"ל להדרכה וייעוץ לחיי אישות.