ביקורת ספרים: שיעורים בליקוטי מוהר"ן

אָמַר:

לִפְעָמִים אֲנִי מְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר לְאֵיזֶה אָדָם

וְאֵין הַדִּבּוּר עוֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ עַד לִזְמַן רָחוֹק

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כְּשֶׁנּוֹתְנִין אֵיזֶה סַמִּים לִרְפוּאָה

לִפְעָמִים הַסַּם עוֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ וּמוֹעִיל מִיָּד

וְלִפְעָמִים צָרִיךְ הַסַּם לִשְׁהוֹת. בְּתוֹךְ הָאָדָם אֵיזֶה זְמַן

וְאַחַר כָּךְ הוּא עוֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר שֶׁהֵם מֻנָּחִים אֵצֶל הָאָדָם

וְאֵינָם מְעוֹרְרִים אוֹתוֹ עַד לִזְמַן רָחוֹק

אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף יַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר פְּעֻלָּתוֹ

וְיוֹעִיל בְּוַדַּאי

(שיחות הר"ן, ר"ז)

יש משהו מעט פרדוקסלי בתורתו של רבי נחמן מברסלב, שהופכת פופולרית יותר ויותר בשנים האחרונות. מצד אחד, אין הרבה אדמו"רים חסידיים שזוכים לעדנה ולהפצה כפי שרבי נחמן זוכה להן. אין כמעט אדם בישראל שלא מכיר את שמו של רבי נחמן, שלא שמע על אומן או שלא ראה נחנחים קופצים בצומת. מאידך, המעמיקים בתורתו של רבי נחמן מתמודדים עם טקסטים לא פשוטים, שלעתים אף נראים מסובכים מדי לקריאה. המעבר המהיר בין הרעיונות, השזירה המסובכת של הנושאים וכמות הידע המוקדם הנדרש כדי לפענח את הטקסט - כל אלה הופכים את הגותו של רבי נחמן לכמעט לא נגישה. כביכול עומדות מולנו שתי דמויות של רבי נחמן: זו הפופולרית שנמצאת בכל פינת רחוב וזו השמורה ליודעי ח"ן, חבויה מאחורי הטקסטים הסבוכים.

הרב שג"ר מציע דמות שלישית של רבי נחמן, ובמובן מסוים היא סינתזה של שתי הדמויות הקודמות. בעולם הפוסט-מודרני שאתו מתמודד הרב שג"ר, המאמין זקוק לתשובות פשוטות שנובעות מאידיאולוגיה בנויה היטב ושלא מחפפת. זהו רבי נחמן שנובע מתוך ספריו של הרב שג"ר.

רבי נחמן הזה, אליבא דהרב שג"ר, מציע שמחה, אירוניה, פשטות, הסתפקות בשאלות ללא מענה ועוד עצות ורעיונות המתאימים לכל אדם. אך יחד עם זאת, הוא מציע מחשבה מעמיקה על הנושאים הבוערים באמת שנמצאים לפתחו של אדם במאה ה-21. במובן מסוים הרב שג"ר מנגיש את רבי נחמן לקורא, ובו בזמן הוא נוסך לתוך דמותו את העומק החבוי בדרך כלל.

כך מגדיר זאת הרב שג"ר: "מי אינו נכסף לדיבורים שכאלו היוצאים מלבו של האדם וחותרים לאמת? עבור האדם החי בעולם מודרני רווי בפסימיות, ואפילו עבור אותו יהודי שאינו מודע לפיסמיות המודרנית אך מתמודד עם קשיי הקיום, ישנו ערך גדול דווקא לשמחה שאינה מתעלמת מן ההעדר, הפסימיות והקושי, אלא מתמירה אותם (במאמץ רב) לשמחה ולקדושה" (שיעורים על ליקוטי מוהר"ן חלק ב', עמ' 473)

הייחוד בחלקו השני של הספר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן" הוא החיבורים לשאר ספריו של הרב שג"ר, והתמונה השלמה שהספר הזה יוצר. סוף סוף אפשר לומר שיש בפנינו קורפוס של כתבי הרב שג"ר, ואנחנו כקוראים יכולים ליצור תמות שלמות מתוך קריאה בתוך הטקסטים השונים. בהגותו של רבי נחמן ניתן למצוא קשרים רבים להגות הרחבה של הרב שג"ר, והקריאה שעוברת בין התורות השונות בשני החלקים ובשאר ספרי הרב יוצרת מהלך שבו מוטיבים חשובים חוזרים שוב ושוב, ורבדים אחרים בהגות נחשפים.

את הספר התחלתי דווקא מהסוף. המאמר "רבי נחמן היה אומר" הוא בעיניי דלת כניסה משמעותית אל תוך הפרספקטיבה של הרב שג"ר על רבי נחמן. מתוך המאמר הזה פניתי לשיעורים שונים ולתורות נוספות. מהר מאוד מצאתי את עצמי בתוך ערימת ספרי הרב שג"ר ובתוך הבנה רוחבית של מושגים ושיטות שהרב שג"ר מציג בספר.

התחושה שעולה מן הקריאה הרחבה היא שלרב שג"ר היה חשוב לתווך את רבי נחמן לשומעי השיעורים וליצור בהם תנועה נפשית שמתחילה ברבי נחמן, אך גם מוצאת בו את פתרונה. בכך מפתח הרב שג"ר התייחסות מיוחדת לאתגר גדול שעומד לפתחנו כל העת: העדרו של הא-ל מן העולם היומיומי שלנו. מה עושים במציאות כזו? האם זהו פגם באמונה? האם אנחנו לא חיים כשאלוקים לא נמצא בכל רגע לידנו?

כך עונה הרב שג"ר: "...אכן, ייחודו של רבי נחמון טמון ביכולתו ליצור יש מאין, ליצור נוכחות אלוקית בעולה באופן פרדוקסלי מתוך ההעדר. כיוצא בזה יכולתו ליצור שמחה מתוך הייאוש, ואפילו עצמיות מחוסר עצמיות - סובייקט הממציא את עצמו יש מאין…." (שם', עמ' 469)

לא רק שהאלוקים מתגלה מחדש בתוך האין, אלא גם האדם שחיפש את הא-ל מוצא את עצמו בתוך אותו אין. הקורא לא מודע לשאלה המפעמת בו בשקט, ותוך כדי קריאה הוא מגלה את השאלה וגם את התשובה.

המציאה הזו בתוך האין היא מה שהרב שג"ר מגדיר "יצירה". "תורותיו [של רבי נחמן - י.ב.ה] בנויה כפסיפס, כקולאז' המעורב מיסודות שונים - פסוקים, מדרשים, קבלה, מדע נאיבי וסיפורי עם - מהם הוא רוקם את דרשנותו… פרשנותו איננה הסבר הפשט וגם לא המובן האימננטי שלו, או העומק הרוחני של העניין. רבי נחמן אינו פרשן פשטי אלא יוצר. הוא חש שי לו החופש ליצור 'תורה'. זוהי יצירה, השראה, רוח הקודש כפשוטה…" (שם, עמ' 477)

הניתוח של הרב שג"ר את תורתיו של רבי נחמן חל באותה המידה על תורותיו שלו. מטרתו של הרב שג"ר איננה להסביר את דבריו של רבי נחמן, אלא להפוך את רבי נחמן למעין זרקור המאיר על הקיום האנושי ומציע דרך - שלא תמיד היא קלה - להתמודד ואולי אף לצאת מחוזקים ממנה.

הרב שג"ר לא מסתפק בשקיעה עמוקה בתורתו של רבי נחמן, ופותח צוהר לעולם שלם של מושגים ותורות פוסט-מודרניות של גדולי הפילוסופים בדורנו. רבי נחמן פוגש את בודריאר, לוינס, ז'יז'ק ועוד ועוד. כך מנהיר הרב שג"ר את העובדה שרבי נחמן הקדים את זמנו בהרבה מובנים, ושחלקים רבים מהגותו של רבי נחמן מאפשרים הבנה עמוקה יותר של פילוסופיות פוסט-מודרניות הנוגעות לקיום האנושי כיום. לצד רוחב היריעה, השימוש שעושה הרב שג"ר במושגים פילוסופיים כאשר הוא עוסק בעניינים רוחניים הוא לא פחות ממדהים. בעוד שהאתאיזם הוא הנחת היסוד של רוב הפילוסופים הפוסט-מודרנים, מצליח הרב שג"ר לשזור חלקים נרחבים מן הפילוסופיה הזו אל תוך העולם הרוחני היהודי ואל תוך העיסוק של רבי נחמן בתפילה, בתורה, בהתבודדות ובתורת הצדיק, ושאר מושגים שנתפסים במבט ראשון כ"פנים-ברסלביים"או דתיים.

זהו לא ספר לכל אדם והוא אינו ספר לקריאה מהירה. זהו ספר הגות משמעותי שרק קריאה רוחבית שלו יחד עם הערות העורכים המבארות תחשוף רבדים שלא היו גלויים עד כה בתורתו המתגלה של רבי נחמן מברסלב, כמו גם בתורתו של הרב שג"ר. וסוף סוף יעשה הדיבור פעולתו.

הכותב הוא מחנך בתיכון הרטמן ומאסטרנט במחלקה ללימודי מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.