ראיון מיוחד אשכול נבו: "גיליתי את היהדות בגיל מאוחר יחסית"

אחד הסופרים המוערכים בישראל, מספר על האכזבה מהמחסור בכתיבה פוליטית בקרב הדור הצעיר, על את הטיפים שייתן בכנס "קן לאומנים" מתוך ניסיונו האישי, לאחר שכתב היד הראשון שלו נדחה 10 פעמים, וחושף את החיפוש אחר האישה שבכתה מחוץ לפרדס והיוותה השראה לספרו האחרון

ישי אלמקייס ישי אלמקייס, חדשות כיפה 23/12/21 13:26 יט בטבת התשפב

אשכול נבו: "גיליתי את היהדות בגיל מאוחר יחסית"
אשכול נבו, צילום: הניקה בוגנברגר

"כל כך הרבה שואלים אותי מה שלומי בזמן האחרון, חשבתי, אבל אף אחד לא שואל את זה ככה. בסקרנות אמיתית. שמזמינה תשובה כנה", כך מספר גיבור הנובלה הראשונה בספרו האחרון של אשכול נבו "גבר נכנס בפרדס". לא פלא שלשאלה הנימוסית "מה שלומך?", בוחר נבו לענות בפירוט ובכנות: "אם אני בירושלים אז טוב. עיר שאני כל  הזמן בגעגוע קבוע אליה. נולדתי פה ושנות ההתבגרות שלי עברו פה. אם יותר משבוע אני לא בירושלים אז זה מתחיל לדגדג לי. בקורונה כשאי אפשר היה לנסוע זה היה ממש קשוח". 

אתמול (ד') נפתח הכנס הרביעי "קן לאומנים" במלון יהודה בירושלים, בו משתתפים אמנים צעירים וותיקים רבים בתחומים שונים, כשהמטרה היא חיבור ויצירת נטוורקינג ביניהם. נבו ישתתף במפגש עם אמן הספוקן וורד רואי רביצקי. 

איזה טיפים אתה מתכוון לחלוק עם האמנים הצעירים שישתתפו בכנס?

אני חושב שאני בעצמי עדיין אמן צעיר. עדיין מתפתח, סקרן ורעב. עדיין תוהה, טועה ולומד מזה. מבלה הרבה זמן בדברים שאחר כך אני מבין שלא הייתי צריך לעשות. אני לא מרגיש שאני במקום של ודאות. אבל בגלל שאני מנחה של סדנאות, מלמד ופוגש הרבה אנשים צעירים כבר 20 שנה, אז אני מרגיש שאני כן יכול ללמד מדי פעם.

"התחלת הדרך שלי הייתה ממש לא קלה", אומר נבו ומספר כי כתב היד שלו נדחה על ידי עשר הוצאות ספרים: "שמעתי 'לא' ועוד 'לא' ועוד 'לא' ועוד 'לא'. זאת סיטואציה שאנשים צעירים רבים נמצאים בה, ב'לא', בניסיונות להיכנס בדלת הסגורה והסלקטור שעומד בפתח אומר 'לא'. קל להישבר מזה. אז בכנס אנסה לשתף גם מהמקומות האלה, של תחילת הדרך, של הקשיים והבדידות בשלבים הראשונים.

"מה שטוב בשפה העברית - זה שהכול רב שכבתי"

הרבה מהספרים שלך צוללים לתוך עולמות תוכן ייחודיים כמו ב'נוילנד' ו'המקווה האחרון בסיביר'. איך מתכוננים לקראת משהו כזה?

עושים מחקר רציני. זה דורש להחליט שאם אתה מרגיש שאתה לא מבין מספיק, כמו מקומות מסויימים בארגנטינה ב"נוילנד", או מה זה לחזור בתשובה ב"מקווה האחרון בסיביר", אז אתה עוצר את הכתיבה ונכנס לעובי הקורה כדי שתוכל לכתוב כאילו שאתה באמת מבין בזה. צריך להגיע לרמה מסוימת בהבנה, לא של המומחה המוחלט אבל של מישהו שמבין בזה. שיקראו את הספר והקורא יחשוב "הוא מבין על מה הוא כותב". אני אדם סקרן אז מבחינתי לעשות תחקיר זאת חגיגה. להיפגש עם חוזרים בתשובה במשך שלושה חודשים זה היה מעניין מאוד. 

גם לנסוע לארגנטינה - אני לא אגיד שזה לא היה כיף בשביל תחקיר, אבל לגלות את העיירה היהודית באמצע שום מקום זה באמת היה מעניין. הגעתי לזה במקרה דרך כתבה של יורם מלצר שתיאר נסיעה עם אבא שלו מקורדובה לבואנוס איירס. באמצע הדרך אבא שלו אמר לו: "רואה את האורות שם בחושך? שם המשפחה שלך התחילה, במויסס ויל, במושבות של הברון הירש". ואמרתי לעצמי, רגע, אני כותב ספר עכשיו על "הדרך שלא נלקחה", וזאת "הדרך שלא נלקחה" של הציונות. אז נכנסתי לעומק של זה והבנתי שאני חייב לנסוע. על גן סאקר למשל אני לא צריך לעשות תחקיר, זה דבר שאני מכיר וקרוב אליי.

בספר האחרון שלך, "גבר נכנס בפרדס", השם עצמו רומז למקורות יהודיים, אפילו קבליים. איך הגעת לזה?

"בגלל שאני לא מגיע ממשפחה דתית, ואת היהדות ואוצרותיה גיליתי בגיל מאוחר יחסית, אז זה לא קורה לי מיידית, אני לא מתחיל ישר בסיפור התלמודי", מודה נבו ומספר איפה התחיל הרעיון לספרו האחרון: "שבת אחת פגשתי אישה בוכה ליד פרדס. שאלתי אותה מה קרה והיא סיפרה שבעלה נכנס פנימה ולא יצא. עזרנו לה לחפש, לא מצאנו אותו וחזרנו הביתה ועד עכשיו אני לא יודע מה קרה. הסיפור נולד מהסצנה הזאת, מהתהייה מה גורם לגבר בגילי להשאיר את הטלפון אצל אשתו, להיכנס לפרדס ולא לצאת. אולי הריאיון הזה יגרום לה ליצור איתי קשר", מקווה נבו.

"מיד אחר כך כתבתי את המילה 'פרדס', ושמעתי את הקול של המורה לתושב"ע מבית הספר הריאלי בחיפה בו למדתי: 'פרדס זה ראשי תיבות של פשט, רמז, דרש וסוד', וזה מה שטוב בשפה העברית, שהכל רב שכבתי. כל זה קורה תוך כדי כתיבה, כשהמילה כתובה על הדף. חשבתי על הארבעה שנכנסו לפרדס, אז קראתי את הסיפור, את המדרשים, ראיתי דיונים באינטרנט על זה והבנתי שזה מה שיעטוף לי את הספר. זה הרגע שהבנתי שיש לי ספר. יש לי ארבעה שנכנסים לפרדס בספר. ככה זה נהיה ספר עם רובד יהודי, תלמודי ומיסטי. מה זה הפרדס הזה? על מה אנחנו מדברים כשאומרים 'פרדס'? זה קשור ללימודי קבלה? האם זו בכלל חוויה שקשורה לחומרים משני תודעה? יש המון אפשרויות".

נבו מספר כי בתרגום הספר לאנגלית ואיטלקית הם נתקלו במחסום עם המילה בפרדס: "המשמעות המסתורית של 'פרדס' הולכת לאיבוד בשפות האלה. אני לא מוכן לאבד את זה אז אנחנו באתגר".

"חסרה היום כתיבה פוליטית, סופרים מפחדים לגעת בזה"

יש לך סופר או סופרת מועדפים?

האמת שאני יותר אוהב ספרים מאשר סופרים. אני מאוד אוהב את ספר הסיפורים הקצרים של ניקול קראוס "להיות גבר", הוא אדיר. אהבתי מאוד את "העולם קצת אחר כך" ואת "אחוזות החוף" של אמיר גוטפרוינד, "מסע אל תום האלף" של א. ב יהושע. "תפוחים מן המדבר" של סביון ליברכט. אני יכול גם ללכת עם סופר לתקופה מסוימת אבל מעדיף ספרים על פניהם. הייתה תקופה שקראתי רק אליס מונרו, ספר אחר ספר, עד שהבנתי את ה"טריק" שלה וזהו.

אגב יש גל של של סופרים דתיים שעוברים בסדנאות של אורית גידלי ושלי, ליאור אנגלמן עבר אצלנו לפני 7 שנים והוא היה הסנונית, ומאז כמעט בכל כיתה יש כיפות וכיסויי ראש. דתיים לאומיים, חרד"לים וחרדים, הם באים לכתוב ומתערבבים עם התלמידים החילונים. זה משהו שקורה.

אתה מרגיש שהסופרים החדשים היום נוגעים בנושאים פוליטיים?

אני לא מרגיש את זה לצערי, זה חסר לי. יש מעט מאוד טקסטים פוליטיים, אנשים מפחדים להיות פוליטיים בכתיבה שלהם. פוליטי זה לא דווקא "קמפיין", זה גם לגעת בנושאים בוערים בחברה הישראלית. "הביתה הלוך חזור" של אילה דקל הוא יחסית אמיץ באזורים האלה. אבל זה לא מספיק בעיניי.

אנשי רוח צריכים לדבר על נושאים כאלה יותר?

"לא בהכרח, המדינה שלנו היא כר נרחב של קונפליקטים וזאת הזמנה למספר סיפורים להיכנס פנימה. להתעלם מהמקום שאתה חי בו זה בעיה. אבל יחד עם זאת, אני לא יכול לומר לתלמידים על מה לכתוב, זה לא במנדט שלי. הם כותבים על מה שבוער בהם ופוליטי זה כנראה פחות בוער. אני עם עצמי חושב שאם יש לי הזדמנות לשים דברים במילים, לגעת באיזשהו נושא עם קונפליקט בסיפור, במאמרים או גם לנאום בהפגנה אז אעשה את זה. הכול זה אופנים של אותו עניין - להצליח לשים במילים תחושה שעמומה אצל רוב האנשים, ואתה מצליח להיות חד איתה. אם יש לי את זה ומשהו שחשוב לי מכעיס אותי אז אני אעשה את זה. זה אני וככה חינכו אותי, זה הבית שגדלתי בו, בית פוליטי ומעורב.

קורים דברים מאוד מעניינים מסביב. גם ההתמודדות עם הקורונה, אבל בשביל לכתוב על זה צריך פרספקטיבה של כמה שנים. זה חשף דברים בחברה הישראלית, כמו היחס לחברה החרדית, אבל אני לא יכול לכתוב על זה עכשיו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן