"סליחה על השאלה" של התאגיד "כאן" היא קודם כל תכנית נהדרת.
למי שלא מכיר (יש כאן מישהו כזה בכלל?) - בתכנית לוקחים בני "קבוצות שמתמודדות עם סטיגמות חברתיות", כהגדרת התכנית, ונותנים להם לענות על שאלות שהוכנו מראש.
עם מעט מאוד מוזיקה, צילומי אולפן בלבד ועריכה מצוינת (אם כי כמעט בכל פרק התעקשו להכניס כמה דקות של חוסר צניעות), התוצאה מרתקת - כל פרק הוא עשרים וחמש דקות של מונולוגים פתוחים, של סיפורים אנושיים, ושל מסר בולט: האחר אמנם שונה מאיתנו, אבל הוא נורמלי. בלי ציניות - תקשורת במיטבה.
בפרק על המתמודדים עם מחלות נפשיות, למשל, שמתגלים כאנשים רהוטים ומלאי חן, ומספרים בגילוי לב על ההתמודדות היומיומית עם האתגר, ממש דמעתי.
*
אבל, ואני מתנצל על הקטנוניות, בדיוק במקום שבו התכנית מתיימרת להציג את כולם כנורמליים, היא גם נופלת.
כי גם במבט ראשון קל לראות שהמרואיינים כמעט כולם מגיעים מאותו ציבור. ומפרק לפרק מתבהרת התחושה שלדעת יוצרי התכנית, "האדם הרגיל" הוא חילוני לבן, וכל השאר הם אנשים חריגים; גם אותם צריך לדעת לקבל, מדגישה התכנית, אבל הם יוצאי הדופן.
השקעתי ובדקתי את תשע התכניות שלא מתמקדות במגזר מסוים, לפחות בתאוריה (מתמודדים עם מחלות נפש, נמוכי קומה, זקנים, אנשים עם עיוורון, שמנים, חולים במחלה סופנית, עולים מבריה"מ, בני נוער, מכורים נקיים מסמים). ואלה התוצאות:
נתחיל עם המגזר - בכל התכניות האלה יש רק שני דתיים (בפרקים על הרוסים ועל החולים במחלות סופניות), רק אתיופי אחד (בני הנוער), אפס חרדים וגם אף ערבי, דרוזי או בדואי. כל השאר חילונים. כנראה שלא הצליחו למצוא אף חרדי נמוך, אתיופי שמן או ערבי עיוור.
ומכאן אל מקום המגורים - תל-אביב לוקחת את המקום הראשון בגדול, כשמתוך 74 מרואיינים בפרקים האלה, 12 מגיעים מהעיר ללא הפסקה - יותר מירושלים (4), חיפה (2) ובאר שבע (2) יחד! וזה בלי לכלול את הפרקים על פליטים (כמעט כולם מתל-אביב) והשניים שעוסקים בקהילת הלהט"ב, שהיו יותר ממכפילים את הנתון.
גם נתניה (5), רמת גן (5) והרצליה (3) זוכות לייצוג נאה, ולמעשה רוב הרשימה מורכב מערי המרכז - למעט, כמובן, בני ברק שאין לה אף נציג. לעומת זאת, לערי הצפון הבאות: טבריה, צפת, בית שאן, עפולה, הקריות - אפס נציגים. אותו מספר בדיוק לערי הדרום - אשדוד, אשקלון, דימונה, אילת, ערד.
מכל רחבי יהודה ושומרון מצאו בהפקה רק שלושה מרואיינים (מעלה אדומים, אפרת, אלקנה); שמצטרפים לשני תושבי יישובי הדרום (ניצן ולהבים), ולשניים מהצפון (הקיבוצים מזרע ואורטל).
*
גם הנושאים של התכניות בבירור מעניינים בעיקר תל-אביבים: חוץ מהתשעה שמניתי לעיל, יש שם פרק על פליטים, אחד על טרנסג'נדרים, אחד על פוליאמורים (לא חשבתי שזו "תופעה" בכלל) ועוד אחד על ילדים למשפחות חד-מיניות.
הפרקים האלה גם מסווים אידיאולוגיה: כי לכרוך שמנים או חולים סופניים, שברור לכולם שהם אמנם חריגים אבל שווים, יחד עם ציבורים שנמצאים בלב מחלוקת אידיאולוגית, זו בחירה מודעת, וחילונית-לבנה להפליא.
*
ובקיצור - אם מתוך בחירה מכוונת ואם מתוך רשלנות, "סליחה על השאלה" אומרת: אני, הישראלי הרגיל, חילוני לבן ותושב גוש דן, מקבל את כולם ומרשה להם לקחת חלק במדורת השבט שלי.
וזה קצת מאכזב.