מה אנחנו מצפים מאלבום או הופעה מוזיקאלית? שירגש אותנו? שיגרום לנו לנוע במקום? התרוממות רוח?
לפני כחודש בהופעת השקת האלבום "חי וקיים" של יהודה גלאנץ, בצוללת הצהובה בירושלים. לאורך ההופעה עלו וירדו נגנים שהופיעו לצידו של גלאנץ. האיש והגיטרות המוזרות. לאורך כל המופע, שעתיים וחצי, החיוך לא יורד משפתיו אפילו לא לרגע.
כשהמופע מתחיל אפשר להרגיש את החשמל באוויר, זה מתחיל עם קטע הראגיי/ראפ, "יש לי סיבה לחיות", של הבן משה. הניסיון רב השנים של גלאנץ על במה, מנווט את הקהל ואת הנגנים, לאט לאט מתקדמת ההופעה לעבר השיא, רגעים מרגשים מאלבומים קודמים. בין לבין מתלהב הקהל מהלהיטים הישנים כמו השיר עם המילים שכתב ר' שלמה קרליבך "כשילדים ", כמו גם מהחדשים "גם כי אלך" ו"לב טהור", לחנים המצליחים לחדור אל הלב. ואז לצלילי "דוד מלך ישראל חי וקיים" מרעיד הקהל את הצוללת, השיר הקצבי של האלבום גורם לקהל לצאת מגדרו. שבהדרן, שקרה בלי הצורך לצאת ולחזור לבמה ברוך השם, שר גאלץ שוב את הלהיט "יש לי סיבה לחיות ". עם ההרגשה הזו הלכנו הביתה, למחרת האלבום כבר היה במערכת הסטראו.
אין ספק כי הציפיות התממשו. יהודה גלאנץ הוא ללא ספק אחד המוזיקאים הגדולים, לאחר 10 שנים בהם לא הוציא אלבום הוא חוזר עם אלבום משובח ואיכותי ועם המון כוחות מחודשים, חגיגה לחובבי השמחה.
יהודה יצא לסבב הופעות ארצי ויופיע ב"גולה " בפתח תקוה ביום חמישי הזה