צל האור

יומרנות לא מוכחת, היא אחת ההתנהגויות שאינני מעריך וזה בלשון המעטה. יש בי קושי גדול לראות אמן (בעיקר על דעת עצמו) המכריז על אלבום שעוד לא יצא לאוויר העולם, כעל אלבום מהפכני אירוע חד פעמי וכאלבום זהב פוטנציאלי. מצד שני מה לנו כי נלין? הרי אנו חיים בעידן בו סופרלטיבים עצמיים נלהבים הם בסך הכל טקטיקת קידום מכירות. אם הייתם קוראים את המנשרים שכותבים על עצמם האמנים (בעילום שם כמובן) המצורפים לחלק מהאלבומים אותם אני מקבל היו אוזניכם נצלות, למרבה הצער אלו טקטיקות שגם אמנים איכותיים לוקים בהם. אולי אלו הזמנים בהם אנו חיים, כל בעל קול צורם ויכולת הלחנה בינונית + ציוד מחשב בכמה אלפי שקלים בודדים מוצא מישהו שיודע לנגן ומפיק לעצמו אלבום מוזיקה יהודית. כן צריך להודות אנו חיים בתקופת שפע בלתי נלאה, והשפע מקלקל. כולם צריכים לצעוק עד קצה גרונם בכדי שמישהו ישים לב. דוס עם גיטרה זה כבר לא ייחודי ומגניב כמו פעם, ולא משנה כמה פעמים יחזור שולי רנד על הבדיחה הזו - שטריימל כיפה וזקן על במה כבר לא מכתיר אותך כחייזר, ההפך - פעם זה היה קוריוז, היום זה חצי מיינסטרים. ואם נשפוט את התגברות קצב נדידת המוחות לברלין, הרי שבקרוב המוזיקה היהודית תהיה מוזיקת הפופ הישראלית ויפה שעה אחת קודם.

לפני כמה חודשים החל רן שריד במסע השנור שלו, או כפי שהוא מתכנה כיום בשמו המודרני - גיוס המונים בהדסטרט. את הכספים הוא ביקש כדי ליצור אלבום אותו הכתיר כלא פחות מ-מהפכני. כאן מיד חשדתי. שריד, איננו שם חדש בסצנה, למעשה הוא אחד האנשים החשובים בה. בתור מי שהיה בין מקימי רשת ההפצה "דברי שיר" שמובילה היום את הפצת המוזיקה היהודית המקורית. אני בטוח שבתפקידו שם הוא נתקל במספיק מקרים של יוצרים הסובלים מהערצה עצמית מופרזת מתרסקים על מדפי המכירות של המציאות ומשם שבים עם הזנב בין הרגליים חזרה היישר אל המחסנים…

מה מביא את שריד לחשוב שהוא שונה מהם…?

שריד החליט מוקדם יותר השנה למכור במפתיע את חלקו ב"דברי שיר" בשל רצונו, לדבריו - לעסוק באמנות ולהתמקד ביצירת האלבום וההופעות. אז כנראה שהבחור יודע מה הוא אומר. ולאחר כל מה שאמרתי לעיל, לאחר האזנה לאלבום החדש בעל השם המוזר ומרתק "צל האור" (על שם שיר הנושא שמוקדש לאריק איינשטיין) אני בהחלט מסכים כי מדובר באלבום בעל פוטנציאל אמיתי להפוך ללהיט מגזרי.

[embed]

שריד הלחין את השירים המלודיים והמלטפים יחד עם חברו מהעבר זאב קיציס ששותף בארבעה משירי האלבום, אלו לחנים אותם אגר אצלו במשך כ-20 שנה ובחר מתוכם את שירי האלבום. שריד גם כתב בעצמו את שירי האלבום המקוריים שמילותיהם אינם מהמקורות וכתיבתו מיוחדת ומאתגרת.

כזמר, שריד מתגלה כמי שניחן בקול טוב בעל גוון מרענן ונעים. החיבור לאלופי הפקת השירה של המגזר - נדב בכר ואורן צור, שגם הפיקו מוזיקלית את האלבום יחד עם שחר קאופמן, לבטח לא הזיק לשירתו של שריד.

(צילום: דוברות)

ההפקה המוזיקלית משובחת ומגוונת, השירים נעים בין פולק רך, רגאיי, מוזיקה אפריקאית, נגיעות של רוקנרול ועוד. הצמד בכר וצור הפליאו ליצור עיבודים אווריריים מחד אך ווריטאוזים מאידך, הם גייסו למלאכה את הקלידן המוכשר דוד עדה, המתופף גבריאל אייזנמן, שחר קאופמן שכאמור היה חלק מצוות ההפקה ועוד.

[embed]

מפליא לשמוע כיצד שיריו של שריד גם אלו שנוצרו ונכתבו לפני 20 שנה עדיין רלוונטיים לחלוטין, "ערב חם של אלול", לדוגמא, שהולחן בימי אוסלו ה"עליזים" מרגיש כמו שיר רענן שנכתב לימינו אנו. גם ההפקה הנפלאה של "שיר ערש" שנשמע כמו שיר ילדים תמים על רקע צפצוף החדשות והמידע כאילו נכתב לתקופה העכשווית.

כאמור, כאשר נפגשתי בהתלהבות של שריד עצמו בעת גיוס התקציב להקלטות, ציפיותיי צנחו כך שהפתעת האלבום הנהדר הזה הייתה גדולה יותר ומהנה יותר, כשפל הציפיות כך גודל ההנאה. באופן כללי עדיין מעטים מדי היוצרים בקרב הציבור הדתי לאומי, שמלבד אודי דוידי לא הצמיח עדיין אמנים בולטים מספיק, שריד שמגיע ממעמקיו וניחן גם בה שהמלעיזים נוהגים לכנות סטאר קווליטי, בהחלט יצר תוצאה שיכולה להפוך אותו לכזה אם יתמיד, אם כי אינני סבור שמי שהקים את 'דברי שיר' זקוק לעצותיי בתחום השיווק.

מומלץ בחום!

פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'