בישראל 2015 אם אתה אמן של מוזיקה יהודית ולא קוראים לך בנאי, רזאל, דוידי או ריבו אתה נמצא בסכנה קיומית בכל הקשור לכסף לאוכל. אם בעבר לאנשים הייתה מטרה להצליח למכור את האלבום לחברות התקליטים, שינוי צורת הפעולה בשנים האחרונות של החברות הביא למצב בו אנשים מחפשים למכור אפילו כמה אלבומים בחנות הדגל (והיחידה) של דברי שיר בתחנה המרכזית בירושלים. הפצה בכל הארץ? זה כל כך 2000...
חלק גדול מהאלבומים שיוצאים לא מגיעים אפילו לחנויות ולקהל המאזינים שלא עוקב באדיקות אחר אתרי האינטרנט בתחום המוזיקה היהודית אין את ההזדמנות להיחשף לרוב היוצרים היום. אמנים רבים מוכרים באופן אישי את אלבומיהם, חלקם עושים את זה אפילו מדלת לדלת בליווי מערכת השמעה ניידת, כי מה לא עושים כדי לשים אוכל על השולחן.
'צריך ללכת הלאה' הוא אלבומו השני של הזמר והיוצר, ליאור משה, ממצפה רמון, אמן מוכשר שלא מוותר וממשיך ליצור במלא המרץ למרות הקשיים וחוסר ההערכה בכלי התקשורת לאמנים חדשים ולא מוכרים.
בניגוד לאלבומו הראשון (עננים כלים והולכים), שהיה בהפקתו של המפיק המוכשר במיוחד, הוד דיין (המדרגות), אך התחושה הייתה שהעבודה בו נעצרה באמצע, כנראה מחוסר תקציב, הפעם עבד משה עם המפיק רועי גבע והתוצאה מקצועית, נעימה לאוזן ומעניינת.
למשה גוון קול חם במיוחד ושירתו מלאת רגש. הלחנים אותם כתב מלודיים ורכים ועיבודי הרוק של גבע עשו להם טוב. מסריו של משה מלאי תקווה ואופטימיות כששיר הנושא של האלבום עוסק ישירות בצורך לא לעצור בקשיים ובעבר ופשוט ללכת הלאה.
הערה קטנה, נושא הקרדיטים באלבום לקוי. אין את שמות הנגנים בתוך העטיפה וליד הביצוע של השיר "עץ חיים" המוכר והידוע שמושר בבתי הכנסת וזכה לביצוע רוקיסטי חביב נרשם כי הלחן "עממי" למרות שמדובר בלחן של תנחום פורטנוי מתוך אלבום שיצא לפני כ-40 שנה תחת השם "תנחומים" (הביצוע במקור של אברהם ויינהאוס, אין קשר לאיימי... שאלתי אותו כבר).
לא הייתי מגדיר את 'צריך ללכת הלאה' כאחד האלבומים היותר מבריקים ששמעתי בשנה האחרונה, אך בכל הנוגע לנעימות שהוא משרה, הוא בהחלט במקום טוב. קולו החם של משה בליווי הלחנים המלודיים והעיבוד של רועי גבע יוצרים תוצאה ששווה האזנה - רוק מדברי מלא חן.