בדיעבד ראיתי לראשונה את הפנים של אוהד דרשן בקליפ "אור כזה" של ישי ריבו. שם הוא מנגן על גיטרה. בחור ממושקף, עדין, שקט, רזה כשכיפה מעטרת את ראשית הראש. משהו בשפת גוף רמז בו סוד.
לאחר זמן, בתקופת עשרת ימי תשובה, הייתי בהופעה של ישי ריבו, שם ראיתי את אוהד דרשן מנגן. לא ידעתי את שמו. כשהגעתי הביתה, תוך חיפוש קל באינטרנט העליתי בידיי את השם, ויותר מכל את המוזיקה של הבחור. הסתבר לי שהוא לא רק מלווה זמרים בנגינה, אלא הוא בעצמו עומד בקדמת הבמה.
אחד השירים הנהדרים ששמעתי הוא "כתבתי" - כך הוא נקרא:
כתבתי את חיי בשיר -
אל תצפי ממני לדבר.
שמתי את לבי על קרש החיתוך.
הדלת פתוחה
את אוחזת ולא מרפה.
רק שלא אתרחק
ואשאיר אותך פעורת עיניים.
[embed]https://www.youtube.com/watch?v=xd6_1nOMz6I[/embed]
הקול של אוהד דרשן חם ועמוק כמו באר בתחתית הר. בפריטה עדינה הוא פותח ברצף את כל השיר, עד שלאט לאט כלי הנגינה האחרים מצטרפים כמקהלה, הפסנתר מסביר את הלב הרוטט והתופים את מהלומות הגילוי של פנימיות הגוף.
הדובר בשיר, מצמצם את חייו לתוך שיר "כתבתי את חיי בשיר" ובוחר בשתיקה "אל תצפי ממני לדבר". ובשיר החיים הזה, הלב פרוס דק דק כמו סלט ירקות. הכול פתוח וחשוף. וגם מרתיע. כי מפחיד לגלות פתאום את מה שחבוי ונעלם ושלא מדברים בו רבים. משום כך, הדובר נשאר קרוב להתרחשויות כדי שבשעת הצורך תהיה עזרה, כתף, תשובה, הסבר, הבנה ומענה: "רק שלא אתרחק / ואשאיר אותך פעורת עיניים."