באופן מעניין בתור אחד שגדל על מוזיקה חסידית קלאסית ונטש אותה בהתלהבות לטובת יצירה מקורית יותר, אני רוחש חיבה עזה למוזיקת פיוטים עתיקה שמגיעה בדרך כלל ממסורת יהדות המזרח העשירה.
אני עדיין לא יכול לומר שאני מאזין לפיוטים כבדים בביצועים ערביים אסליים, אך אני בהחלט יותר משמח כאשר מנגישים לי את הפיוטים או יוצרים לי גשר שמחבר בין עולם הפיוטים לעולם ההרמוניות המערביות שאני מכיר. מסיבה זו שמחתי מאד לראות מופע של התזמורת האנדלוסית הישראלית - אשדוד יחד עם הזמר והיוצר יונתן רזאל. השילוב בין הסגנונות השונים קסם לי ומזמן כבר רציתי לראות את התזמורת האנדלוסית עליה שמעתי שבחים רבים.
היה זה המופע הראשון מתוך סדרת המופעים 'שירת המקום' כשתערוך התזמורת האנדלוסית עם יונתן רזאל בחודשים הקרובים. המופע שהתקיים בתיאטרון ירושלים היה מלא מפה לפה ולא נותרו מקומות פנויים מה שמעניק למופעים מסוג זה תחושה מיוחדת של אירוע חשוב.
התזמורת בהנחיית המנצחת סיון אלבו-בן חור פתחה בקטע אינסטרומנטלי קסום ונעים מאד לאוזן. על השירה האנדלוסית הופקדו הפייטנים משה לוק ומני מימון שניהם בעלי יכולות ווקאליות מרשימות (בעיקר לוק). כאמור, אני מחבב מאד פיוטים אך בחירת המחרוזת בפתיחה בביצועו של לוק הייתה משמימה באוזניי. אחריו ביצע מימון שיר אותו כתב והלחין בעצמו, לחן שאנסוני נעים וביצוע חביב של מימון התיאטרלי (לפעמים מידי) הצליחו להעיר אותי ולהחזיר אותי לפוקוס.
כל העת המתנתי כבר לעלייתו של יונתן רזאל לעמדת פסנתר הכנף בצד הבמה ואכן הביצוע הראשון לא הכזיב אותי, התזמורת על שלל כלי המיתר שלה הצטרפה בצורה מופלאה לביצוע של 'בין הצלילים' שיר הנושא מתוך אלבומו השני של רזאל. לאחר מכן ביצע רזאל עוד כמה משיריו, אך גם הזמין את הפייטנים וביצע יחד איתם קטעי שירה אנדלוסית אותם למד לכבוד האירוע.
הביצועים המשותפים היו אמורים להיות פסגת השיא של המופע, אך לצערי הם לא היו עדיין מספיק טובים בכדי להפוך לשיאו של הערב. התחושה הייתה שיש יותר מידי אלתור של שני הצדדים וחוסר דיוק בשיתוף הפעולה, במיוחד בביצועים של הפייטנים לשירים שאינם מתוך הז'אנר שלהם. גם רזאל היה נראה מהוסס והרבה לאבד את המילים. אני תולה את הדברים בכך שהיה זה המופע הראשון מתוך תשעה שיבואו בעקבותיו ואני בטוח ששיתוף הפעולה ישתפר ויתעלה בהמשך.
[embed]http://upload-community.kipa.co.il/magazine/392016291.mp4[/embed]
ביקורת נוספת שאינה קשורה כבר לאנשי התזמורת עצמה, הסאונד באולם היה בעייתי, היה קשה עד בלתי אפשרי להבין את הדיבורים על הבמה וכלים מסוימים דוגמת הקנון נעלמו לחלוטין ולא שמעו אותם כלל, כשחטיבת כלי ההקשה נשמעה חזק מידי, במיוחד הדרבוקה (וגם נטתה מידי פעם לכמה שניות לבחור קצב עצמאי מהיר יותר).
למרות הביקורת, התענגתי רבות על הביצוע לניגון בעלז בעיבודו התזמורתי של רזאל ועל הביצוע ל'קטנתי' שכלי המיתר של התזמורת הרטיטו את ליבי במעברים. באופן כללי אני חושב שהפעילות הנפלאה של התזמורת האנדלוסית ראויה לשבח רב בהביאה לאולמות הקונצרטים את מסורת יהדות המזרח המפוארת בצורה מקצועית וראויה. התזמורת לוקחת את תפארת העבר ומעבירה אותה אל העולם המודרני ובהחלט מומלץ לכל חובב תזמורות ומוזיקה מסורתית לבקר לפחות פעם אחת ולחוות את החוויה הייחודית.