מה הקשר בין מוזיקת גנאווה, שצמחה אצל השבטים הברברים שהגיעו מאפריקה למרוקו, לפיוט היהודי "תפילה לגשם"?
מסתבר שבתקופה של קיבוץ גלויות הכל יכול לקרות, ואצל חברות 'אנסמבל פעימה' זה קורה ובגדול: חבורת נשים דתיות, חלקן עטויות שביסים ואחת אפילו בהריון מתקדם, בידיהן מגוון עצום של כלי הקשה, גיטרות חשמליות עם דיסטרושן, עומדות על הבמה ומשמיעות מוזיקה מטריפת חושים ועדיין הקול נשאר קול יעקב - געגוע יהודי טהור.
היצירה "תפילה לגשם" של אנסמבל פעימה, הרכב קצב נשי ומרענן מביאה סאונד ייחודי שטרם נשמע כמותו בנוף המוזיקה היהודית בכלל והנשית בפרט. הקול שמביאות הפעימות אל התרבות הישראלית הוא חדש מפתיע, אך כנראה יש לזה תקדים אי שם בהיסטוריה הרחוקה שלנו: גם במצרים היו אלו הנשים, בהנהגת מרים והתוף שלה, שהביאו את הגאולה.
אז למרות האסוציאציה הפרועה שעולה בראשנו כשחושבים על תופים וקצב, הפעימות מביאות אל הבמה יצירה מלאת עומק, רגישות ודיוק, שממש לא נשמעת כמו מוזיקת פופ המוכרת לנו. באמצעות הסגנון האמנותי שבחרו הן מכוונות אותנו לחוות מוזיקה כמו שוחרי אמנות שהולכים לקונצרט: להקשיב למהלך היצירה ולהתפתחותה ולשמוע דרכה את הסיפור. רק שכאן זה קורה עם גרוב משגע והרבה אנרגיות, ובסגנון מוזיקת עולם.
היצירה "תפילה לגשם" מספרת על אישה, שכמו אדמה היא מצפה לגשם. הקטע נפתח בהכנת הכלי לקבל את הברכה. תנועת הנפש של השתדלות והכנה משמעותית הכרוכים בהמתנה מתמשכת עלולים לתת מקום לספקות לחלחל בתוך התקווה הגדולה - ואז לגרום לשבר עמוק ולנפילה. היכולת לקום מתוך עומק החיסרון והכאב ולחזור ולהאמין בישועה ולשוב להכין את הכלי ולצפות לגשמי ברכה, היא זו המפנה מקום בתוכנו ומאפשרת לשפע להגיע לעולם.
8 חברות ההרכב הינן בוגרות "מזמור", בי"ס גבוה למוזיקה בגבעת וושינגטון. כולן עסקו במוזיקה באופן כזה או אחר בחייהן, ול"מזמור" הגיעו ממקומות שונים ובשלבים אחרים של החיים. ב"מזמור" מצאו שפה משותפת ומשם חברו לאנסמבל פעימה - שבט הנשים של העידן המודרני. מעבר להעצמה הנשית בתרבות ובמוזיקה שהפעימות מביאות, המופע "מולד הלבנה" מביא אמירה נשית חזקה השופכת אור חדש על הפמיניזם של העולם המודרני: בנות פעימה מבקשות לגלות את העוצמה הגלומה ביכולת הנשית להתמעט ולהתחדש, בדיוק כמו הלבנה.
[embed]