קרליבך: השנאה שהפכה לאהבה גדולה

כמויות האהבה המורעפות בימים אלו על דמותו הן מדהימות והניגוד בין האהבה הרבה לאחר פטירתו אל קיתונות הבוז שקרליבך ספג בחייו הוא מדהים ומעורר תהייה. מה קרה? האם קרליבך השתנה? האם הציבור השתנה?

נתנאל לייפר 12/11/14 10:19 יט בחשון התשעה

קרליבך: השנאה שהפכה לאהבה גדולה
יחצ, צילום: יחצ

השבוע, יום ראשון, היה 20 שנה לפטירתו של אחת מהאבות המייסדים של המוזיקה היהודית בעידן המודרני - הרבי המרקד ר' שלמה קרליבך ז"ל.

כמויות האהבה המורעפות בימים אלו על דמותו הן מדהימות. החל בכתבות בכל כלי התקשורת הדתית ואף החרדית, ספיישלים בתכניות הרדיו ובאתרי האינטרנט וערבי שירה שסחפו אליהם בימים האחרונים אלפי בני אדם. הניגוד בין האהבה הרבה לאחר פטירתו אל קיתונות הבוז שקרליבך ספג בחייו הוא מדהים ומעורר תהייה. מה קרה? האם קרליבך השתנה? האם הציבור השתנה?

השבוע עסקתי גם אני רבות ביצירתו של קרליבך במהלך ספיישל שהפקתי לאחד מאתרי האינטרנט הגדולים בתחום המוזיקה היהודית והעיסוק המענג ביצירתו של האיש שכבר עשרים שנה איננו איתנו אך הוא רלוונטי מתמיד הביא אותי לחשוב רבות על החידה הזו.

הקשר שלי עם קרליבך היה או יותר נכון התחיל בעיקר דרך הוריי, הייתי בן 11 בעת פטירתו, אך הוריי נהגו מפעם לפעם ללכת להופעות שלו ולהשמיע אלבומים שלו בביתנו. הוריי לא היו מאלו שהולכים להופעות מוזיקליות אך הרבי המרקד היה יוצא דופן עבורם וכנראה עבור עוד אנשים רבים.

אל מול האהדה שספגתי אליו בבית, דווקא בקרב מוסדות החינוך החרדי בהם התחנכתי, לא אהבו את פועלו של קרליבך. שיריו היו מוקצים מחמת מיאוס, ועדיין כולנו הכרנו רבים מהם שחדרו אל הווי הציבור החרדי על אף הדחייה וההתנגדות.

היום אני מבין שקרליבך הפחיד אותם, הוא היה שונה. הוא הציג את ההיפיות כאופציה, את הרצון להתחבר לרוחניות דרך עולם הערכים של ילדי שנות השישים - אהבה ושלום, את ההתחברות לעולם הרגש והדת מתוך מקום של שירה וריקודים ולא מתוך הלימוד התפילה המסורתיים כבדי המשקל שנעשים מתוך כובד ראש. קרליבך הציע למעשה אופציה של חסידות מחודשת, כיוון רוחני חדש המחבר בין הנשומה והנפש דרך התעוררות הגוף. קרליבך גם גלש כנראה מתוך רצון להרחיב את פעולותיו למעשים שלא תמיד הסתדרו עם הגדרים הנוקשים של ההלכה ובכך עורר עליו התנגדות נוקבת. אחת הדוגמאות הבולטות היא בחירתו להביא לאלבומו "הנה ימים באים" קולות נשיים כקולות רקע. בגרסה שיצאה כמה שנים מאוחר יותר הוקלטו קולות גברים ופסנתר שנועדו להסתיר את הקולות הנשיים "ולהכשיר" את האלבום לאלו המקפידים על כך.

אך עם פטירתו, וברגע שנעלם האיש עמו מהעולם - קרליבך, נותרה רק המוזיקה הנפלאה שלו וסיפוריו מלאי הרגש והתכנים מלאי אהבת ישראל ואהבת הבורא, כמעט מידית ההתנגדות ליצירתו נעלמה. כך שבעצם קרליבך היה זה שהפריע לקרליבך להפיץ את דבריו…

קרליבך היה מלחין מחונן ופורה במיוחד, הוא הנפיק לחנים בכמויות אדירות רבים מהם משובחים במיוחד שהפכו לנכס צאן ברזל במוזיקה היהודית. אני נוהג להשיב לטענות של אלו הלועגים ואומרים כי מדובר בשירים עם שלושה אקורדים, כי גם שירים עם שלושה אקורדים ניתן לפתח אותם ולהכניס לתוכם הרמוניות מורכבות הרבה יותר בעיניי רוב שיריו של קרליבך הם חומר גלם אותו ניתן לקחת הלאה, ובנוסף, היכולת ליצור שירים פשוטים וקליטים כל כך ששורדים את שיני הזמן בהצלחה רבה ואף חודרים עוד יותר היא בעיניי משהו מעורר כבוד בפני עצמו.

נקודה נוספת שהפכה את שיריו של קרליבך לנפוצים כל כך, נקודה שמעריציו השרופים של האיש לא יאהבו לשמוע… כזמר, ומעבד, קרליבך פשוט נשמע נורא. על אף ההקפדה שלו על הדיוק בשיריו הוא מעולם לא הקפיד על הסאונד הנורא שאפיין רבים מאלבומיו החצי רשמיים. בחלקם אף לא היו עיבודים מסודרים אלא כמה מוזיקאים ניגנו יחד לעיתים בהרכבים מוזרים ומגוחכים במיוחד (לדוגמא האלבום "לכבוד שבת" - צ'לו, קלרינט, גיטרה קלאסית, פסנתר, אקורדיון וכלי הקשה שנשמעים יחד יותר כמו גיג ביתי ולא כמו עיבודי אולפן).

המעניין הוא שעל פי תלמידיו דווקא את האלבום המתוזמר ביותר שלו "מקדש מלך" שעובד על ידי בנדיקט סילברמן בסגנון הביג בנד והדיקסי שאפיין כל כך את שנות ה-60, קרליבך עצמו לא סבל ודאג להקליט את השירים בגרסאות אחרות (מחולטרות כמובן).

הרשלנות ההפקתית שלו בלטה באופן חד אל מול השירים הנפלאים ובעצם יצרה סגנון בפני עצמו - סטייל של חוסר סטייל…

חוננו מתוך האלבום "מקדש מלך":

[embed]

]

לאחר פטירתו של קרליבך החלו לבצע את שיריו אמנים מקצועיים שהקפידו על הפקה מוזיקלית ראויה ועל סאונד איכותי מה שהפך את שיריו לנעימים הרבה יותר להאזנה. נכון שלעתים בדרך נאבד הרגש והכוונה המקוריים של קרליבך אך עצם היכולת לשמוע את שיריו בביצוע זמרים בעלי קול נעים ובהפקה איכותית הגבירה את החשיפה לחומרים.

באופן אישי, לאחר פטירתו, כשהחלה להעלם ההתנגדות שהייתה לשיריו בסביבה מוסדות החינוך בהן למדתי התחלתי בתור נער מתבגר להאזין לשיריו ובעיקר לאוסף הגדול של ג'ף הורביץ (להיטי הזהב -אנפלאגד) הורביץ לקח את קולו של קרליבך והקליט לו עיבודים מחודשים נקיים ומתאימים לשירים ובכך הפך את קרליבך לנגיש ונעים הרבה יותר להאזנה.

מדהים לראות איך 20 שנה לאחר פטירתו מורשתו ושיריו של קרליבך חיים וקיימים הרבה יותר מאשר היו בחייו, הקלטות ושירים רבים שלא יצאו בחייו עדיין יוצאים אל האור מידי שנה ונראה כי התופעה הקסומה הזו הולכת להיות איתנו עוד שנים רבות ושמחות.

[embed]

]

פורסם לראשונה באתר 'תרבות.il' בבלוג 'מוזיקה יהודית מקורית'

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר