קצת אהבה לא תזיק
משהו מעניין קורה עם העונה הזאת של "המירוץ למיליון". כצופה קבועה של הפורמט, עוד כשהיה ברשת 13, עוד לא זכורה לי עונה שעוררה כל כך הרבה עניין, ועוד יותר לא זכורה לי הדחה שעוררה כזו סערה כמו זאת של הזוג הכתום. בשבוע האחרון עקבתי אחרי פוסטים שהציגו קטעים מהמירוץ או הצצות לפרקים, פרסמתי בעצמי טור על הזוג שראוי לניצחון, ובכל התגובות חזרה עליהם מנטרה אחת: לעמרי ואיתי הגיע לנצח. לא שווה לצפות אחרי שהלכו. לא הוגן שהודחו. אלפי תגובות שחזרו על עצמן גם ארבעה פרקים אחרי ההדחה.
זה לא רק עמרי ואיתי, שהפכו לסמל של ציונות ופטריוטיות בזכות הפרוטזה של עמרי וזכו באהבת הקהל כמעט בלי להתאמץ. זו בעיקר העובדה המפתיעה שלעונה הנוכחית של המירוץ אין באמת נבל. אולי בהתחלה מאי ואיתי עוררו אנטיגוניזם בגלל הקשר האפלטוני-קרוב-מדי שלהם, אבל במשימה בה עזרו לכתומים הם קנו את אהבת הקהל. אולי היו אלו תום וסמנטה העשירים שהצליחו להרגיז, אבל ההומור של סמנטה והעובדה שהודחו די מוקדם גרמו לכולם לסלוח להם. לכל אחד יש פייבוריט לזכייה מבין ששת הזוגות שנותרו, אך לרובנו אין אפילו זוג אחד שנתבאס אם ייקח את המיליון. "כולם ראויים", זו תגובה שחוזרת על עצמה לא פחות ברשתות.
במובן מסוים, העונה הזאת של המירוץ משנה את כללי הטלוויזיה. הרי ידוע שכל תוכנית טובה זקוקה לגיבור אחד ולנבל שאפשר לשנוא (ניצן וליר עוז ב"אהבה חדשה", טליה ובר ב"אח הגדול" והרשימה עוד ארוכה). אבל בקשת 12 בכלל לא ליהקו נבל, ואפילו על הגיבור (עמרי) הם לא הקפידו לשמור עם נקודת סיום ללא הדחה. וכך, למרבה ההפתעה, דווקא התוכנית עם הכי פחות שנאה הצליחה לכבוש את הקהל. יש מצב שהשבעה באוקטובר באמת עשה לנו משהו?
לא בכוח, קורח
במוצאי השבת האחרונה צפיתי בריאיון של רוני קובן בכאן 11 עם הילה קורח. תנו לי לחסוך לכם 32 דקות מהחיים: הוא משעמם. מאוד. לכאורה, היו לראיון הזה את כל הקלפים שיהפכו אותו למרתק: מגישת מהדורה מרכזית לשעבר שנטשה את ערוץ 13 לטובת הגשת שעשועון בתאגיד, שהיא גם רופאה שנלחמה בעבר על תנאי המתמחים, שהיא גם אמא לילד חולה אפילפסיה, שהיא גם אחת הנשים מעוררות הקנאה בישראל. כל זה, בשילוב עם סגנון ההגשה האותנטי של קובן, היו אמורים להוליד 32 דקות נפלאות. אז למה זה היה אחד הראיונות המשעממים שצפיתי בו?
הרבה טענות יש נגד רוני קובן, אך זו שכנראה חוזרת על עצמה הכי הרבה היא על האפליה. כשיושב מולו מרואיין "מהמחנה שלו" (תסלחו לי, אני שונאת את הביטוי הזה) הוא מקבל ריאיון מלטף שמזכיר יותר שיחה בין שני חברים שלא התראו הרבה זמן, ואילו כשיושב מישהו מהצד השני - כמו כוכבי ערוץ 14 לדוגמה - הוא לרוב יותקף כהוגן. עד לראיון עם קורח סירבתי ליישר קו עם הטענה הזאת. אך אחרי שצפיתי בו מדלג בזהירות סביב הנושאים הכי מעניינים - נוגע-לא-נוגע, לא מתעמת איתה כשהם מדברים על גיוון הדעות הדל ב-13, ומרעיף עליה אין-סוף מחמאות תוך כדי השיחה, לא יכולתי שלא להתכווץ באכזבה.
אני אוהבת את הסגנון של רוני קובן. יש לי הרבה ביקורת כלפיו, ואני לגמרי יכולה להבין את מי שלא רואה בו עיתונאי הגון, אבל האותנטיות שבה הוא מגיב למרואיינים מהבטן - מדבר את קולם של הצופים בלי פילטרים - מולידה לרוב שיחות מרתקות שמייצגות את כל היתרון של "פגישה" אל מול "אולפן שישי" ודומיו. מה חבל שהן נולדות לרוב רק עם אנשים מסוימים, ואילו האחרים מקבלים קובן חנפן ומתקתק. מי שמפסיד בסופו של דבר אלו דווקא האורחים האלו, שהגיעו עד לאולפנו החמים כדי להעביר 32 דקות שאף אחד לא יהנה לצפות בהן.
איפה ביבי?
במוצאי השבת האחרונה, בסיומה של מערכה ארוכה ומתישה מול איראן, הקליט ראש הממשלה נתניהו הצהרה לתקשורת שנשלחה לכל ערוצי הטלוויזיה. בעוד הערוצים 14 ו-i24NEWS שידרו אותה במלואה, בערוצים האחרים החליטו לפתוח במרד ולשדר רק חלקים קטנים ממנה בשילוב פרשנות באולפן. לא נומק מדוע, אך יש שמועה שקושרת בין החרם של נתניהו על כל הערוצים האלה לבין החלטתם לקצץ את זמן המסך שלו.
כבר שמעתם את הביטוי "הנדסת תודעה" לא מעט בשנים האחרונות. הטענה שערוצי הטלוויזיה לוקחים מידע קיים ומציגים לכם אותו באופן שיגרום לכם להאמין בדעה שלהם. אבל הערוצים 11, 12 ו-13 לקחו אותו צעד אחד קדימה כשבחרו לא רק לפרש את ההצהרה בדרכם - תנו לנו לנחש, היא לא בדיוק אוהדת את ביבי - אלא גם להסתיר חלקים ממנה. ולא שהיו בה חלקים מעניינים במיוחד, היא אכן הייתה די משעממת, אבל זה בכלל לא העניין.
הם יספרו לכם שצפו בהצהרה לפניכם והחליטו לשדר לכם רק את החלקים החשובים. הם יסבירו לכם שהם עושים לכם טובה, ויזכירו לכם שמדובר בעבריין ושקרן. הם יגידו שהם "לא מוכנים לתת מקום לתעמולה שלו". הכל כדי לגרום לכם להתעלם מהעובדה שהם אלו שבוחרים מה תראו ומה תדעו. וכשאתם צופים בערוצים האלו, כדאי מאוד שתזכרו את זה.