אהבה גדולה
בימים אלו משודרת העונה ה-12 של התכנית "הכוכב הבא", שקיבלה עם הזמן את התוספת "לאירוויזיון" כשזכתה להיות התכנית שבוחרת את הנציג לתחרות הזמר הענקית באירופה, ושולחן השופטים הספיק להתחלף כבר עשרות פעמים. אולי כבר הספקתם לשכוח שהרבה לפני איתי לוי וה"וואלקאם" הספיקו לשבת בכיסאות האלו אסף אטדגי, מוקי, ריטה ואפילו אייל גולן. התכנית תמיד התאפיינה בשולחן רחב, שרק הלך וגדל, עם ניסיונות מדי עונה לחדש ולשדרג. אך יש שופטת אחת, די ותיקה, שממש לא זוכה לכבוד שמגיע לה שם: שירי מימון.
מי שתופסים את תשומת הלב בדרך כלל הם אמדורסקי הקשוח או קרן פלס המשתפכת, אבל הגיע הזמן לשים ספוט על מי שעושה את התכנית הזאת כבר שש עונות. לשירי מימון יש את כל מה ששופטת בתכנית ריאליטי צריכה: היא זמרת מקצועית וותיקה שיודעת לתת חוות דעת מנומקת בלי ליפול לסיפור האישי. היא עצמה עמדה על במת האירוויזיון וסיימה במקום הרביעי, מה שהופך אותה למומחית בנושא יותר מכל מכונת להיטים שיושבת בשולחן. ועוד לא דיברנו על זה שהיא עוברת מסך בצורה מדהימה.
לא סתם צמד המנחים אסי ורותם החליטו להיטפל דווקא אליה. יש בה שילוב מושלם של הומור ורצינות - היא יודעת לעקוץ אותם בחדות, ורגע אחר כך לנפנף אותם כדי לשוב להתמקד במתמודד שעומד מולה. היא מתלהבת באותה המידה שבה היא מצננת את ההתלהבות. מצד אחד דמות טלוויזיונית צבעונית, מצד שני מוזיקאית אמיתית. כבר התרגלנו שהיא על המסך שלנו עוד מהעונות הראשונות של "אקס פקטור", אבל גם אחרי עשור אפשר להכריז: מצאנו את שופטת הריאליטי הכי טובה בישראל. סורי קרן.
סורי קרן, שירי מימון גונבת את ההצגה, צילום: Oren Ben Hakoon,Flash90
הביאו אותה באביהו
השבוע הגיעה לסיומה הסדרה המצליחה של נועה קולר ורם נהרי בכאן 11, "מקום שמח", לאחר שזכתה לאין-ספור תשבחות ומחמאות מכל עבר. על אף שאני דווקא לא נהניתי מהצפייה בה, יש לה הישג אחד שעליו אי אפשר להתווכח, וקוראים לו אביהו פנחסוב. תודו שגם אתם הרמתם גבה כשגיליתם שמי שיגלם את בעלה של קולר הוא הזמר המופרע, פליט הריאליטי, האיש שנאסר עליו להגיע לבסיסי צה"ל לאחר שרקד בהם בתחתונים.
החלק הכי מפתיע בהופעתו של פנחסוב בסדרה אלו הסצנות שבהן הוא רציני לגמרי. מי היה מאמין שיש לו יכולת כזאת? את כל האותנטיות שלו, שמאפיינת את הדמות שיצר (ידעתם שפנחסוב זה אפילו לא השם האמיתי שלו? קוראים לו אביהו לנדוור), הוא מכניס אל תוך הדמות של בן קונפורטי. כשהוא מגלם אותה קל לשכוח שלא מדובר בו באמת. התחושה היא שהוא לא מתאמץ בכלל, ולא בגלל שהדמות שהוא מגלם היא בדיוק הוא - אולי גם, אנחנו לא באמת מכירים את אביהו הבעל - אלא בגלל שהוא פשוט שחקן מעולה. אחרי התפקיד המוצלח הזה, אין ספק שהוא הולך להישאר על המסך.
מי ידע שיש לו גם מבט רציני כזה? מתוך "מקום שמח" צילום: ירון שרף באדיבות כאן 11, יסמין טי וי
החתונמי של הדוסים
כש"ווארט" של רשת 13 עלתה למסך, היא הייתה אמורה להיות החתונמי של החרדים. אמנם הזוגות לא נפגשים מתחת לחופה (את הפורמט הזה הציבור החרדי כבר מכיר), אך הקונספט דומה - מועצת השדכנים מקבלת החלטה, הזוגות נפגשים לעיני המצלמות, ובסיום הדרך עליהם להחליט האם להישאר יחד או להיפרד. אלא שבעונה הראשונה הפורמט כשל לחלוטין. לא בגלל שאף אחד מהזוגות לא שרד את מבחן התוצאה, הרי גם לחתונמי המקורית לקחו שלוש עונות עד שהגיעו ניר והגר, אלא בגלל שההפקה לא הצליחה במשימתה להפוך את הצעירים החרדים לדמויות אנושיות שאפשר להתחבר אליהן.
במקום להעביר את המסר המתבקש "גם לחרדים יש רגשות", בעונה הראשונה שלה "ווארט" רק החצינה את הפערים בין המגזרים. מתוך מחשבה שזה מה שיהפוך את התכנית למסקרנת יותר, היוצרים הפכו את המשתתפים ליצורים מסתוריים ושונים מהצופים. הבעיות שהיו לרווקים בעונה הראשונה לא היו מעוררות הזדהות, ואפילו לא השפה שבה דיברו. הם הרגישו מרוחקים, שונים, והתאימו לתדמית "המשתמטים" שלכולנו יש בראש.
בעונה השנייה חל מהפך מהקצה אל הקצה. לא רק שהמתמודדים "אנושיים" יותר ודומים יותר לצופה, הם כבר כמעט לא חרדים. פתאום הם מדברים על רגשות לפני החתונה, כורעים ברך כשהם מציעים נישואין ומאזינים יחד לנועם בתן. הם עדיין עם פאות וחולצות לבנות, אבל הרבה יותר מעוררי הזדהות משהיו. האם אנחנו זוכים להצצה אמיתית לציבור החרדי כפי שהובטח לנו? לא בהכרח. אבל האמת היא, שאף אחד לא יכול להישאר אדיש למונולוג המתוק של שימי על כמה אדל יפה עם או בלי גשר בשיניים.
צריך תזכורת, שימי? צילום: צילום מסך מתוך "ווארט", רשת 13