חברים בחווה
השבוע הפאנליסטים של "הפטריוטים" ובראשם המנחה ינון מגל יצאו מהאולפן במודיעין כדי לצלם תכנית מיוחדת בחוות אביחי בשומרון, במטרה להביע תמיכה בחוות על רקע התפרעויות המתנחלים והביקורת כלפיהם. לכאורה אייטם גנרי ומשעמם, אפילו צפוי מצידם, אבל הגיע הזמן שנתעכב על מה שקורה כאן - כי הוא לגמרי לא מובן מאליו. ערוץ 14 קם עם בשורה להביא קול שלפניו כמעט ולא נשמע, והוא עומד בהבטחה שלו בענק. אפשר להתווכח על המקצועיות, על הסגנון ועל הרבה פרמטרים נוספים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהערוץ הזה מביא למסך משהו שלפני עשור היה מופרך.
בין כל הקולות שנבלעים בתקשורת הישראלית (כל מי שאינו אשכנזי/שמאלני/תושב תל אביב) ציבור המתנחלים הוא אולי הקיצוני ביותר. בערוצים האחרים הם מוצגים כאלימים, כובשים, חשוכים וסמוטריצ'ים, וכמעט ולא מקבלים ייצוג - לא כמרואיינים, שלא לדבר על כמגישים או פרשנים. למרות שבישראל יש כ-600 אלף מתנחלים, בערוץ 12 הם עדיין מוצגים כקבוצה קטנה, מסוכנת וקיצונית. פתאום יש ערוץ שבו מגישת תכנית הבוקר היא תושבת יקיר, ותכנית פריים טיים עם מאות אלפי צופים יכולה להיות משודרת מתוך חווה שבערוצים האחרים בכלל לא נחשבת לגיטימית. כבר התרגלנו, אבל חשוב שעדיין נעריך את זה.
ינון מגל בתכנית הפטריוטים, צילום: צילום מסך ערוץ 14
גלגל חוזר בעולם
כתבים פוליטים מספרים תמיד על חברי כנסת ממפלגות יריבות שצורחים זה על זה במליאה ואז מסתחבקים במסדרונות הכנסת. כך היו תמיד גם כתבי הטלוויזיה - מתווכחים על המסך או בטוויטר, ומציגים חברות קרובה מחוצה לו. אלא שבשנים האחרונות (ואי אפשר להתעלם מעלייתו של ערוץ 14 וכתבים הפרובוקטיביים שהאיצו את התופעה) המצב השתנה. לעיתים נדמה שהקולגיאליות שאפיינה בעבר את התקשורת הישראלית כמעט נעלמה לגמרי. אמנם רק אתמול היה בערוץ 12 אייטם שלם נגד הגרפיטי על ערוץ 13, אך זה לא מספיק כדי לכפר על כל הזוהמה.
רק בשבוע האחרון עמית סגל ורביב דרוקר התכתשו זה בזה ברשת (ולא בפעם הראשונה), שלזינגר וברדוגו הקדישו חלק נכבד מהתכנית שלהם כדי לשחוט את אייל ברקוביץ', ועוד לא דיברנו על ינון מגל ובן כספית ברדיו. ואם רוב הזמן הריבים הם בין-ערוציים, כעת זה מתדרדר גם למחוזות פנימיים. אילן לוקאץ' מערוץ 12 תפס את הצד של דרוקר בפומבי, וגם גיא פלג יצא נגד חברו בתכנית הרדיו שלו. לאן עוד נגיע?
מותר לא להסכים, מותר לעקוץ ומותר אפילו לבקר, אבל אותם אנשים שמטיפים בלי סוף על הסתה נגדם מקדמים אחת כזאת במו ידיהם. אני לא בהכרח מצפה ממגישי טלוויזיה להוות דוגמה אישית לקולגיאליות וכבוד כלפי מי שאינו מחזיק בדעה זהה לשלהם, אבל לפחות שלא יטיפו לצופים אחר כך על היחס שהם מקבלים ברחוב. תפסיקו לקדם שנאה, ואולי לא תיתקלו באחת כזאת.
עמית סגל/גיא פלג, צילום: Chaim Goldberg,Flash90
כישלון מפואר
חוץ מערוץ i24NEWS (ובואו, מי באמת מחשיב אותו?) מהדורת החדשות של כאן 11 היא המהדורה הכי פחות נצפית בישראל. דווקא תאגיד השידור הציבורי, שאמור להיות קולו של העם, נדחק מדי יום אל שולי הטלוויזיה עם עשרות אלפי צופים בלבד. בחודש האחרון ניסו בערוץ פורמט חדש: תכנית קצרה של "מה שתגידו", שקיבלה את השם המקורי "תגידו קצר", משודרת מדי ערב 10 דקות לפני המהדורה. המטרה היא לגרום לצופים שאוהבים את גורי אלפי וקותי סבג להישאר גם אחרי השעה שמונה ולא ללחוץ על השלט כשהתכנית מסתיימת.
אלא שהם לוחצים. וחלק גדול מהם גם חוזרים, אחרי צפייה במהדורת חדשות של ערוץ אחר, לפרק של "בואו לאכול איתי". כי התאגיד מצוין בקומדיה, בדוקו, בתחקירים, בריאיונות, בסאטירה ("היהודים באים", לא "זהו זה") אבל לא בחדשות. אז הם מנסים הכל: להחליף אולפן במיליוני שקלים, להקפיץ את טל ברמן לפרונט ואת אילה חסון למוצ"ש, לשבץ תכניות מצליחות לפני ואחרי, אבל שום דבר לא עובד. נדמה כי אחרי שגרינצייג נטש את הערוץ לא נותרו עוד דמויות מוכרות לפתוח את הטלוויזיה עבורן. ואם אין עמית סגל או מתן חודורוב, קשה לנצח במשחק הזה.
אילה חסון , צילום: Yonatan Sindel/FLASH90