רק לערוץ 14 יש אומץ לעשות מהלך כזה ולדעת שהוא לא ייכשל

דשדשו את זה הלאה

העונה הזאת של "המטבח המנצח" בקשת 12 לא מצליחה לעורר שיח כמו המתחרה שלה ברשת 13 (אולי כי ארז איסקוב שמזגזג בין נשים מעניין יותר מהזוגיות היציבה-דביקה של משה פרץ ואשתו), אך בכל זאת קטע אחד השבוע עורר לא מעט עניין. היה זה ויכוח בין דנה אינטרנשיונל - זמרת טרנסית זוכת אירוויזיון, סמל לחופשיות וליברליזם, לבין נועה ירון דיין - דתייה חוזרת בתשובה שמדברת על אמונה ועל משיח, סביב מורל החיילים בעזה. נושא בוער בימים אלו, בהן המילה "דשדוש" נפוצה מאי פעם, למרות שהתכנית בכלל צולמה לפני שנה.

את הדיון על מורל הלוחמים נשאיר בצד לאלו שמבינים (מעולם לא הייתי בשטח), ונעסוק כהרגלנו בטלוויזיה. מעניין כיצד דווקא דיון אקטואלי, כמעט פוליטי, הוא זה שהעלה את תכנית הפריים טיים של קשת לכותרות. איך תכנית שאמורה להיות אסקפיסטית לחלוטין אחרי יום שלם של פאנלים חדשותיים מביאה שוב למסך דיון ששמענו כבר כל כך הרבה פעמים? אולי הפעם במקום ירון אברהם יושבת נועה ירון דיין, אבל הטענות הן אותן טענות והחדשות הן אותן חדשות.

אין ספק שערוצי הטלוויזיה במלכוד בעייתי. אם תכנית שצולמה אחרי שבעה באוקטובר לא תעסוק אפילו קצת במלחמה - כמו העונה האחרונה של "חתונמי" - זה לא יעבור חלק בגרון. אך גם האפשרות השנייה, בה תכניות הריאליטי נצבעות בגוון חדשותי מבאס לא מוצלחת במיוחד. זה לא פשוט, אבל יש פתרון: להפסיק לפחד מביקורת. החלטתם להעלות תכנית בידור מטופשת למרות המצב? תעמדו מאחורי ההחלטה שלכם. תנו לנו נצנצים וצחוקים וסיפורי אהבה, ותתעלמו באלגנטיות מהמצקצקים. "האח הגדול" שידרה ריבים מכוערים בזמן שישראלים נהרגו מטילים איראניים - קצת הדחקה לא תהרוג גם אתכם.

נועה ירון דיין עם אחותה, "המטבח המנצח", צילום: טל גבעוני

אבל למה?

הנה שאלה שאני שואלת את עצמי שוב ושוב: למה ערוץ 12 ממשיך להעסיק את ערד ניר? אני יודעת, זאת לא דעה מקורית במיוחד, רק אתמול השר שיקלי הביע אותה ולפניו רבים אחרים, אך תעצרו רגע להתעכב על זה ברצינות. הנה כמה מההתבטאויות המוצלחות שלו במהלך המלחמה: "ישראל הופכת את רפיח למחנה ריכוז" (אתמול), "תגובה איראנית ראויה לציון" (על טילים איראניים שרצחו אזרחים), "גם דרום אפריקה של האפרטהייד היתה דמוקרטיה בעיני עצמה" (עזבו את הקונטקסט), וכמובן "למחבלי הנוח'בה מגיע ייצוג משפטי בישראל".

אמנם דעות קיצוניות הן לא דבר נדיר בטלוויזיה הישראלית - אותה אחת שמעסיקה גם את אייל ברקוביץ' ושי גולדשטיין - אבל המקרה של ערד ניר בכל זאת שונה. בעוד הטאלנטים האחרים מפיקים רייטינג גבוה בזכות שליפת אזיקים בשידור חי או צרחות באולפן, ערד ניר סופג ביקורת קוטלת מצד אחד ושתיקה מהצד השני. את מי כל העניין הזה משרת, ולמה להמשיך לתת במה לדעות שאף אחד לא מעוניין לשמוע? הגיע הזמן שנצעק את השאלה הזאת בקול.

ערד ניר, צילום: Yonatan Sindel, Hadas Parush/Flash90

בתוך הקהילה

מהלך אחד מעניין של ערוץ 14 השבוע כמעט חלף מתחת לרדאר. בעלי השליטה של הערוץ, יצחק מירילשוילי, רכש את עלון השבת המוכר "עולם קטן". כעת יוכל הערוץ הימני להפיץ את האידיאולוגיה שלו גם בבתי הכנסת הקרובים לביתכם (וכנראה שלא תבחינו בשום שינוי בתוכן). המהלך הזה מצטרף לשורת צעדים נוספים של ערוץ 14 מחוץ למסך בשנים האחרונות - אתר האינטרנט, השקת האפליקציה וגם הפעילות ברשתות החברתיות.

ובכל זאת, ועל אף שגם לערוצים 12, 13 ו-11 יש אתר ואפליקציה, לאף אחד מהם אין עלון שבת. וזה לא רק בגלל שקהל היעד שלהם לא מסתובב בבתי הכנסת, אלא בעיקר בשל העובדה שבניגוד לערוץ 14 הם לא מאגדים סביבם קהילה. צופי הערוצים האחרים פשוט צופים בהם - לעיתים מזפזפים ביניהם באגביות - בעוד צופי ערוץ 14 רואים בטאלנטים את מושיעיהם התקשורתיים ומתאחדים סביב אהבה לא מוסברת ליותם זמרי.

ערוץ 14 הוא הערוץ היחיד שיכול להרשות לעצמו לחגוג אירוע לתכנית הבית שלו ולדעת שאנשים אשכרה יבואו. הוא היחיד שיפתח "מועדון חברים" בתשלום תוך הבנה שיהיה מי שישלם. והוא היחיד שירכוש עלון שבת, כי יש מי שרוצה לקרוא אותו גם כשהטלוויזיה כבויה. עם איך שזה נראה כרגע, עוד לא רחוק היום שבו ינון מגל יערוך מפגשי מעריצים ויחלק סלפי בכניסה וטל מאיר תנחה נופשי קיץ מאורגנים מעבר לים.

האירוע של "הפטריוטים" צילום: אלוני מור, ערוץ 14