על טאלנט אחד העולם עומד
אם מישהו היה זקוק להוכחה לכך שערוץ 14 מתקיים על ינון מגל בלבד (היה מישהו כזה?), הרי שהשבוע הוא קיבל. השבוע שודרה במקומה של "הפטריוטים" תכנית מיוחדת שקיבלה את השם המבאס "מעגל השנה" והוציאה את מגל לחופשת התאווררות לחול המועד. מגיע לו, בכל זאת, לא פשוט להחזיק ערוץ על הכתפיים. התכנית לא סיפקה את נתוני הרייטינג המצופים והפסידה בכל ימות השבוע לכאן 11. רק במזל רשת 13 סיימה לאחרונה עם "הישרדות" ו"אהבה חדשה", שני הקלפים האחרונים בחפיסה, וקנתה לעצמה באופן קבוע את המקום האחרון בטבלה.
כדי להסביר את ההצלחה של "הפטריוטים", אי אפשר לטעון שמדובר בפורמט עצמו. גם הוגי התכנית בעצמם, ביניהם המגיש הראשון אראל סג"ל, הודו בעבר בריאיון ל"חדשות כיפה" שהתכנית אינה חידוש מרענן בטלוויזיה הישראלית כי אם הגוון הפוליטי שקיבלה. אך נכון לימים אלו לא מדובר בגוון פוליטי וגם לא בפאנליסטים האהובים (הרי זמרי ופליישמן בעצמם מובילים את הפורמט המיוחד בחול המועד, ולא מצליחים לסחוף אחריהם את הקהל), כי אם באדם אחד - מר טלוויזיה 2025 - ינון מגל.
עזיבתה של עדן הראל את הערוץ לפני כשבועיים לא באמת טלטלה אף אחד. למרות שתכנית הבוקר שלה עם בעלה עודד מנשה הייתה מזוהה עם הערוץ, והביאה נתונים די מרשימים לרצועה, ערוץ 14 לא קם ונופל על הראל. אך הוא בהחלט קם ונופל על ינון מגל, האיש שעבורו הקהל פותח את הטלוויזיה מדי ערב. האם לערוץ המתקיים על אדם אחד יש סיכוי לשרוד מול מאורת הטאלנטים של ערוץ 12? ומה יהיה אם אותו טאלנט יחליט על סיבוב פרסה לפוליטיקה, וינטוש את האולפן במודיעין? פליישמן, למרבה הצער, לא יוכל למלא את החסר.
ינון מגל, צילום: צילום מסך, ערוץ 14
בואו לצפות איתי
אחד הטיעונים הטיפ-טיפה-הגיוניים בכל הנוגע להפרטת התאגיד הוא קלף הרייטינג. עזבו בצד את תאוריית ינון-מגל-הרייטינג-לא-משקף, נכון ל-2025 נתוני הרייטינג הם עדיין המדד העיקרי למדידת צפייה בתכנים טלוויזיונים בישראל וב-90% מהזמן התאגיד די מושפל שם. נשאלת השאלה, ויש לה מקום להישאל, מה הטעם בהחזקת שידור ציבורי אם אף אחד לא צופה בו?
לעיתים תכניות כמו "צלמון", "קרתגו" או אפילו "מתחת לבלטות" של שאול אמסטרדמסקי נותנות תחושה שאנשי התאגיד לא מבינים את הציבור הישראלי. אף אחד לא יוכל לטעון שהם לא יודעים לייצר תוכן טוב, אך לרוב התוכן יהיה מותאם לקהל יעד מצומצם מאוד ולא לצפייה משפחתית כמו זו שמציעה קשת עם "הזמר במסכה". ואז מגיעות "קופה ראשית" ו"בואו לאכול איתי" (שחזרה השבוע) ומוכיחות בדיוק את ההפך.
התאגיד מבין את הציבור הישראלי היטב, אולי טוב יותר משאר הערוצים. תכנית הקומדיה המצליחה ותכנית האירוח המצליחה עוד יותר מוכיחות שאילו התאגיד רק היה רוצה, יכול היה הוא לייצר בלי סוף תוכן להמונים. זה לא ערוץ רק לתחקירים, דוקו ודרמות תקופתיות - בשעת הצורך הוא יודע גם להצחיק, לעניין ולהיות רדוד לא פחות מהאח הגדול. אך האם אנחנו זקוקים לעוד תוכן להמונים, או דווקא בבמה לתכנים שלא יזכו לראות אור בערוצים האחרים? יודע מה, קרעי? תארוז לנו גם וגם.
בואו לאכול איתי, פצצת רייטינג צילום: כאן 11
החיים שאחרי הסגל
מעורבותו של עמית סגל בפרשת השב"כ הנוכחית מביאה איתה גל חדש של קולות שצצים מדי פעם בפעם: סלקו את השופר. אל מול קהל מעריציו העצום של הפרשן הפוליטי של עמית סגל מתגודד תמיד המון זועם שרק מחכה לשלוף ציפורניו ולסלק את נציג הימין (או הביביזם, לטענתם) מהאולפן השמור של ערוץ 12. כל פרשה, כל פוסט, כל מונולוג יכולים להצית מחדש את גל הזעם ולשמש עילה לקריאה לפיטוריו המיידים. קשה להאמין שאי פעם הם אכן יתרחשו.
אך במקום לעסוק בפרשה עצמה, הרשו לי לקחת אתכם לדמיון מודרך בעולם בו פיטורים כאלו דווקא יכולים לקרות. עולם בו עמית סגל יוצא מהמשוואה של ערוץ 12, ואנו נותרים עם נציגים פשרנים כמו יאיר שרקי ואלמוג בוקר הטרי. עולם בו גיא פלג ממשיך להילחם באולפן על חייהם של עזתים בלתי-מעורבים, אך אין מי שישיב לו מהצד השני. עולם בו לאמנון אברמוביץ' אין עם מי להתווכח, ואין מי שיקטע את יונית לוי באמצע מונולוג סוער על שחרור חטופים ויזכיר את המחיר הכבד של העסקה. זה מזכיר לכם משהו? נכון מאוד, ערוץ 14.
בכל ויכוח על מגוון הדעות בערוץ 14 (אין) לזה של ערוץ 12, נשלף הקלף המנצח עמית סגל. הוא לא סתם קלף כמו שמאלני-המחמד שמביאים לפטריוטים כדי לצאת ידי חובה, אלא אחד הטאלנטים המובילים ביותר בערוץ. חברת החדשות של ערוץ 12 בהחלט יכולה להתהדר במתן במה מכובדת - יש שיאמרו מדי - לקול הימני שלהם. לצד התכנית שהוא מגיש עם בן כספית, סגל מופיע כמעט בכל הפאנלים בחדשות מהצהריים ועד הערב. איך יראה ערוץ בהיעדרו? חד-גוני לחלוטין.
נחשפתי לציוץ ברשת של מישהו שטען כי ערוץ 12 בלי עמית סגל עלול להיראות כמו ערוץ 13 לאחר עזיבתה של אילה חסון. לא הייתי מפילה על חסון את קריסתו של הערוץ שעזבה (היא, ועוד רבים כל כך), וערוץ 12 ודאי לא יאבד מגדולתו במהירות כזאת, אך יש כאן בכל זאת נקודה למחשבה. הדבר היחיד שמפריד את ערוץ 12 מלהפוך לערוץ 14 - פלטפורמה שבה רק קול אחד נשמע - הוא אדם אחד. היעדר הקול הזה לא יפרק את הערוץ, אך בהחלט יגרום לו לאבד צופים רבים מהימין. וליום כזה, שנשמע כרגע מופרך לגמרי, כדאי להם להתחיל להתכונן.
אמנון אברמוביץ. מי יענה לו? צילום: Tomer Neuberg/Flash90