אתם הראש, אתם אשמים
אמירות מזעזעות שנאמרות על מסכי הטלוויזיה בישראל הן לגמרי דבר שבשגרה, אך השבוע נחצה הקו - פעמיים. בפעם הראשונה היה זה דני אלגרט, אחיו של החטוף איציק אלגרט, שטען בשידור באולפן ערוץ 13: "לא הייתי רוצה להיות הבן של דיצה אור", כשאותה דיצה אור הועלתה גם היא לשידור. בפעם השנייה היה זה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שבפרק של "פגישה" בכאן 11 שישודר במוצ"ש הוא טען כי משפחת נתניהו משתמשת בנפילתו של יוני ז"ל ככלי לניגוח פוליטי.
שתי האמירות האלו מזעזעות, כל אחת בדרכה שלה, והיה עדיף שלא היו נאמרות בכלל. אך אני רוצה דווקא להתמקד בתגובה של מי שנכח באולפן באותו הזמן - מגישי הטלוויזיה. התגובה של קובן הייתה מידית. "וואו, זה דבר קשה להגיד", הוא לא הסתיר את הפתעתו, וניסה לוודא שהבין את מה ששמע. "זה מילים מאוד מאוד קשות", חזר שוב, ובהמשך הוסיף על נתניהו: "הוא אח שכול, זה דבר נורא קשה לאבד אח". קובן אמנם לא גינה את האמירה באופן חד משמעי וגם לא טען שאין לה מקום, אך תגובתו האותנטית הספיקה כדי להבהיר לצופה איך נכון להתייחס לטענה הזו: בזעזוע.
התגובה של לוסי אהריש, לעומת זאת, הגיעה מאוחר יותר. בתחילה היא בכלל לא דיברה, אך רק לאחר שננזפה על ידי דיצה עצמה - "הייתי מצפה מהאולפן שיגיב וישמור על כבודי" - היא ניסתה להשחיל משפט, ללא הצלחה. אחרי התכתשות ארוכה בין אור לאלגרט, התפתלה אהריש והודתה שמאוד לא נוח לה בסיטואציה. באמת לוסי, לך לא נוח? מה תגיד דיצה אור?
אלגרט ואולמרט הם אורחים ואין להם מחויבות כלפי הצופים. למגישי הטלוויזיה דווקא כן, והגיע הזמן לשים סוף לקרקס הזה. הם אלו ששולטים באולפן והם אלו שצריכים לנתב את השיח. בין אם מדובר באמא של חטוף ובין אם בראש ממשלה שהעיתונאי לא מחבב במיוחד - חובתם המוסרית היא לדעת גם לגנות כשצריך.
השידור עם דיצה אור צילום: צילום מסך רשת 13
50 גוונים של פליישמן
לא קשה במיוחד להוציא את ינון מגל משלוותו, והפעם היה זה אדם מבפנים שהצליח לעשות זאת - איתמר פליישמן. דיון בין השניים בסוגיית גיוס חרדים התלהט והגיע לטונים צורמים באולפן "הפטריוטים". חשוב לברך קודם כל על הימצאותן של דעות קצת יותר מגוונות בפאנל של ערוץ 14, שמואשם בחד-גוניות ולא פעם בצדק. הנה אדם אחד שבעד לגייס את החרדים, אדם אחר שנגד, יושבים זה לצד זה ומתדיינים (בצרחות).
אחרי שיצאנו ידי חובת ברכה, אעבור להתעסק בדיון עצמו ולנזוף - כמה שטחי אפשר להיות? אקדים ואומר שלא רק ערוץ 14 חוטא בשיח הזה, אלא כל ארבעת הערוצים. הדיונים בפאנלים הפכו לריבים שמסתיימים תמיד ב"ימין או שמאל", "ביבי או לא ביבי", כי כל מדינת ישראל מחולקת לשתי המחנות האלו בלבד. גם הריב של פליישמן ומגל הסתכם ב"אתה בעד לשלוח צווים, אתה עם החילונים, אתה עם גלי ביהרב מיארה".
סליחה ינון? האם כל אדם חילוני בהכרח תומך בגיוס חרדים? האם כל אדם דתי בעד להדיח את גלי ביהרב מיארה? האם הכל חייב להיות קשור אחד לשני? התשובה היא לא. החיים מורכבים כל כך, ובטח במדינת ישראל, אך על מסך הטלוויזיה הדיונים ממשיכים להיות רדודים ופשטניים. במקום להכניס את המורכבות אל תוך הפאנל ולהציג בפנינו דעות מנומקות ועמוקות, אנחנו שוב מקבלים בליל של צעקות. חבל, עד שנהיה מעניין פה.
הדיון שיצא משליטה: הוויכוח הסוער בין ינון מגל ואיתמר פליישמן בנוגע לגיוס חרדים@YinonMagal @itamarfleishe #הפטריוטים pic.twitter.com/UOLRXM1nhm
— C14 (@C14_news) March 13, 2025