הצלחה גוררת הצלחה
בימים אלו משודרות על המסך שתי תכניות שידוכים בערוצים שונים: "אהבה חדשה" ברשת 13, שיצאה לדרך בשבוע שעבר, ו"חתונה ממבט ראשון" (חתונמי) בקשת 12 שעונתה השביעית עלתה לאוויר השבוע. בעוד הגרסה של קשת משיגה נתוני רייטינג מדהימים ואת אהדת הציבור, השנייה מפסידה אפילו לפטריוטים ומתקיימת בעיקר ברשתות החברתיות. המנחה מאיה ורטהיימר כבר התגייסה כדי להסביר את הפערים בין נתוני הרייטינג למציאות, אך לא זו הסיבה היחידה לפער בין שתי התכניות.
ההבדל הכי נראה לעין בין התכניות, גם למי שלא צופה בפועל, הוא התוצאות. לחתונמי יש רזומה של זוגות נשואים (רז ועינב, ניר והגר, קטיה וליאור), הורים לילדים (מאי ומשה) ומספר מערכות יחסים ארוכות שהסתיימו (עידית ורפאל, שירי ולירן, יואנה ותומר). לאהבה חדשה יש את דור ונויה. לא סתם הם חוגגים עליהם עד כדי שידור הצעת הנישואים שלהם בפרק האחרון, כדי להזכיר: גם אנחנו מסוגלים לחתן זוגות.
גם הסיבה לכך אינה מקרית ולא תלויה בנתוני הרייטינג. בעוד לחתונה ממבט ראשון מגיעים משתתפים מבוגרים, בשלים לחתונה ומוכנים ללמוד על עצמם ולהשתפר, שעוברים תהליך אישי וזוגי עם צמד פסיכולוגים מנוסים, אהבה חדשה לא באמת מנסה לקדם את המשתתפים. לעונה הנוכחית הגיעו בחורות בנות 24 ו-26 שמצליחות להטריף את הצופים בגישה המעצבנת שלהן לזוגיות, ולא נראה איך מהדבר הזה יכול לצאת משהו אמיתי. צפייה בחתונמי מלווה בהתרגשות ותקווה שהשידוך יצלח, בעוד צפייה באהבה חדשה נועדה בעיקר כדי לבקר את התנהלות המשתתפים - לרוב בצדק.
ליאור אורן וקטיה אברבוך, כוכבי "חתונה ממבט ראשון", צילום: קשת 12
עוזר מבחוץ
כשערוץ 13 בחר לשים את ידיו על שי גולדן, אחד הטאלנטים הבולטים של ערוץ 14, תהיתי לגבי מהות המהלך. אם הערוץ מעוניין להשמיע קול ימני גולדן הוא לא בהכרח הבחירה הטבעית, וגם למשבצת של דמות טלוויזיונית שתעלה את הרייטינג לערוץ הדועך הוא לא מתאים במיוחד. ימני, לא ביביסט, די מתון, לא אחד כזה שיספק תחרות אמתית לקולגה הקודמת ינון מגל. אך השבוע, כשגולדן הופיע לראשונה בתכנית של רביב דרוקר, הבנתי מה הם באמת רוצים להשיג ממנו.
במשך שבע דקות ניהלו בפאנל בנחיית דרוקר דיון על ערוץ 14 - האם הוא ביביסט או לא, האם הוא דובר אמת או לא, ומדוע גולדן בחר לעזוב אותו. אך הסיטואציה הזאת לא חריגה אפילו בערוץ 12, אלא נוכחותו של גולדן בדיון הזה. בערוצים 12 ו-13 מרבים להתעסק בערוץ הגדל בצעדי ענק ומאיים עליהם, אך נקודת המבט היא תמיד עליונה ומרוחקת. הם תמיד מרשים לעצמם לכתוש ולתקוף את הנעשה בערוץ המתחרה אך ספק מי מהם בכלל צופה בו.
אף אחד מהם לא יודה בכך, אך מהדיון הסוער נראה שבערוץ 13 לא מעוניינים רק לבקר - אלא גם ללמוד. הם אולי חושבים שערוץ 14 ימני מדי ולא אמין מספיק, אך גם הם לא יכולים להתעלם מההצלחה חסרת התקדים. ברשת הצליחו סוף סוף לגנוב לעצמם מעין חפרפרת, מישהו שנגע באור ויכול לחלוק איתם את סוד הקסם. במצבם העגום לא יזיק להם ללמוד קצת מהמתחרים, אפילו מאלה שהם ממש שונאים.
ריאליטי אכזרי
ערוצי הטלוויזיה שוברים שיאי רייטינג בתקופה האחרונה עם ימי שחרור החטופים מהשבי, המתועדים בשידור חי בערוצים השונים. זה התחיל עם שלוש האזרחיות בשחרור הראשון, המשיך בשבת האחרונה עם התצפיתניות ונמשך גם היום עם שחרורם של שלושה חטופים נוספים. גם אני מצאתי את עצמי נצמדת למסכים בציפייה לקבל עדכונים, לראות אותם הולכים על שני רגליים ולדמוע מול האיחוד המרגש עם המשפחות, אבל חייב להודות: ריאליטי החטופים הזה הוא בעיקר דוחה.
הסקרנות הגיונית, ואפילו לבבית. לא מדובר בכמיהה לתוכן צהוב אלא בדאגה אמתית. אחרי שנה ושלושה חודשים ששמענו על החטופים האלה, שהקשבנו למשפחותיהם, שייחלנו לשובם, טבעי שנרצה לראות את הסוף המשמח שלהם. ובאותה נשימה, גם כאן צריך להיות גבול ברור. השידור החי המתעד כל רגע במעבר מהמחבלים אל הצלב האדום, התיעוד של המסוק והתמונות שנשלחות רגעים ספורים אחרי שהחטופים ראו לראשונה אור יום - מרגשים, אך לא מעט צורמים.
האיזון בין "זכות הציבור לדעת" לחטטנות שפוגעת בפרטיות הוא דק במיוחד בנוגע לנושא החטופים. מובן שהסיקור צריך להיות מקיף ומפורט, מובן שמגיע לנו לקבל מידע בסיסי על מצבם של החטופים ועל הגעתם ארצה, אך האם באמת יש צורך בכל התמונות והסרטונים הפרטיים? אלו הרגעים האינטימיים ביותר בחייהם (על אף שגם המרגשים שבהם), האם באמת יש לנו זכות לראות את דורון שטיינברכר מתפרקת בבכי בחיבוק של אביה? האם מותר לנו להיחשף לרגעי ההשפלה של התצפיתניות על הבמה בעזה?
חייב לזכור גם ברגעים האלה שהחטופים לא בחרו בפרסום וגם כעת לא ניתנת להם האפשרות לבחור את מידת החשיפה שלהם. הריאליטי שמתעד את כל תהליך החזרה מקרוב, שמאלץ אותם לחייך למצלמות (ייתכן שהם נהנים מכך, אך ייתכן גם שלא), לא יכול להימשך במהלך כל העסקה. אם באמת חשוב לנו מהחטופים (וחשוב לנו, זו לא שאלה בכלל) אנחנו חייבים גם לכבד את המקום שלהם לפרטיות ולהבין שעם כל הדאגה וכל האהבה - אנחנו לא חלק מהסיפור.
שחרור חטופים, צילום: Abed Rahim Khatib,Flash90