כשאנו נתקלים בהומלס ברחוב, לעיתים קרובות נבחר להתרחק לצד השני, מקסימום נזרוק כמה שקלים לפחית המושטת לעברנו. לא נעצור לחשוב על סיפור חייהם, על משפחותיהם, על מאבקיהם. אנו מזהים רק את החזות החיצונית, את הקבצן, את פושט היד. הדמיון שלנו מתקשה לצייר אדם שלם, עם עבר, הווה ועתיד. לעיתים נחוש רחמים, לצערנו גם סלידה, אך בעיקר אנו מתעלמים. החורף הנוכחי, עם מותו הטראגי של חסר בית בתל אביב, הדהד בעוצמה את המציאות הקשה והבלתי נסבלת של חסרי הבית. מוות מיותר, מוות שהיה נמנע אם הם היו קצת פחות שקופים.
הסרט "רק ניצחון אחד" מצליח לשבור את הריחוק מדרי הרחוב. הוא חודר אל מעבר למסך, ומציג בפנינו את האנשים מאחורי הטייטל "חסר בית". הסרט מציג את סיפורה של קבוצת הכדורגל של חסרי הבית הכוללת 7 גברים ואישה אחת הפועלת במסגרת עמותת מגרש ביתי. בכל יום ראשון, הקבוצה ששמה "אריות ירושלים" מתאספת לאימון כדורגל. כמה הם הופתעו מהבשורה המרגשת שבישר להם המאמן אסף יונוביץ' שהם נוסעים לייצג את ישראל במונדיאל ההומלסים העולמי.
חברי קבוצת "אריות ירושלים" צילום: מתוך הסרט
"רק ניצחון אחד" אינו מסתפק בתיאור חיצוני של המציאות. הוא מלווה את הקבוצה במסעה לאנגליה, אל תחרות המונדיאל, ובמקביל חושף את המסע האישי של כל אחד מהמשתתפים. זהו מסע של ניצחון על הרחוב, על הפחדים, על הכאב והתסכול. הסרט מציע הצצה מרתקת אל מאבקם היומיומי של אותם חסרי בית ועל התקוה שנולדה מתוך ההזדמנות הייחודית שניתנה להם בטיסה למונדיאל. הסרט מזמן לצופים חוויה ייחודית, המשלבת סיטואציות סוריאליסטיות, קומיות ונוגעות ללב אך העוצמה הטמונה בו היא בשבירת הסטריאוטיפים והחיבור האישי שנוצר בין הצופה לחסרי הבית על גלגול סיפורם העצוב והטראגי שהסביר את מציאות חייהם ברחוב.
דמותה של דרת הרחוב דיאנה נגעה ללבי במיוחד. היא סיפרה איך בעבר היתה אמא, תוך כדי שהיא מתבוננת מתמונות מהעבר, אך לא תפקדה ואיבדה את הקשר עם ילדיה שכועסים על נטישתה. היא מביעה רגשות באופן פתוח וגלוי בסרט, למשל ברגע בו ערכה שיחת הכנה לקראת הנסיעה עם המאמן וביקשה ממנו לגשת אליה אם הוא מבחין שהיא לבד ולוודא שהיא בטוב. היא הסבירה שבכל זאת היא האשה היחידה בקבוצה של גברים ולא רוצה למצוא את עצמה בצד. בסוף הסרט, אשר עריכתו התמשכה מספר שנים, היתה התייחסות למצבם של השחקנים היום. לרובם היה סוף טוב ושיקום מרגש, ביניהם דיאנה אשר חידשה את הקשר עם ילדיה.
עמותת "מגרש ביתי" פועלת למען שיקום חסרי בית בישראל באמצעות מודל הוליסטי חדשני. היא משתמשת בספורט ככלי טיפולי, היוצר קשר בלתי אמצעי עם אוכלוסייה מודרת זו. ההשתתפות בפעילות והקשר עם צוות העמותה מהווים חלק משמעותי משיקום השחקנים ושילובם בחברה. מעבר לפעילות הקבוצתית, העמותה מסייעת לכל שחקן על פי צרכיו האישיים, תוך שיתוף פעולה עם גורמי טיפול ממסדיים. העמותה אף משמשת כנציגות הרשמית של ארגון "Homeless World Cup" הבינלאומי, ושלחה נבחרות לייצג את ישראל באליפויות עולם בשנים 2015, 2017 ו-2019.
רק ניצחון אחד. לכו לראות צילום: כרזת הסרט
הוזמנתי להקרנה מיוחדת של הסרט במוזיאון הסובלנות על ידי אורי שוהם, מנכ"ל העמותה אשר עושה עבודת קודש. המיזמים שהוא פיתח בעמותה כדוגמת מקהלת חסרות הבית או הלוקרים שמאפשרים מעט פרטיות גם ברחוב, נותנים מענה מרגש לאלו שזקוקים ליד מושטת, אך גם מחוללים שינוי חברתי באופן שבו אנו תופסים דרי רחוב ואת היצירתיות הנדרשת בתהליכי העבודה השיקומית בזירה זו.
"רק ניצחון אחד" הוא יותר מסרט על כדורגל. הוא קריאה לפתוח את הלב והעיניים, לראות את האדם מאחורי הסטראוטיפ, ולהבין שניצחון אמיתי אינו רק על המגרש, אלא גם, ואולי בעיקר, בחיים.
רק ניצחון אחד - ישראל 2024. סרטם של רועי אלון (בימוי) וסתיו מירון (הפקה)
מיטל בנשק היא סמנכ"לית קרן בריאה, חברה בפורום לקידום מערכת בריאות מותאמת טראומה וחברת הועד המנהל של עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי