ענב ואסנת היימן גדלו במשפחות שאוהבות לארח. כשיום אחד הגיעו ארבע בנות שנתקעו בדרך, הם החליטו לפתוח את הדלת, והפכו לבית שמארח עשרות שביליסטים כל שבוע. בשיחה עם אבנר שאקי הם מספרים על הערכים העוצמתיים המועברים בטבעיות לילדיהם והשידוכים הלא צפויים שיצאו מביתם.
"אצלנו בבית אנחנו לא ידענו מה זה לסגור את הדלת"
ענב סיפר על האירוח הראשון שלהם כמלאכי שביל. "למזלי גם אני וגם אסנת גדלנו בבתים מארחים. אצלנו בבית אנחנו לא ידענו מה זה לסגור את הדלת. הגיעה אליי שיחת טלפון ששאלה אותי אם אני יכול לארח אצלי ארבע בנות שנתקעו פה בעיר. אמרתי לה 'אני לא מחליט, נשאל את אסנת'. היא אמרה לי 'מה השאלה בכלל? ודאי'. הן הגיעו לפה ואמרתי להן שאם יש עוד אנשים שעדיין בדרך שתקועים או כל מיני דברים - אנחנו בשמחה מאוד נעזור'. הגיעו לפה עוד שניים, פה עוד ארבע. החלטנו שאנחנו מתחברים ל-'ויקישביל', למעשה זה אתר אינטרנטי שבו יש מלאכי שביל מדן ועד אילת", סיפר ענב.