ביקורת "לכי לך – סיפורה של נערת גבעות" | סרט חובה לכל מי שגדל ביהודה ושומרון

יהודית כהנא מספרת על המסע שלה כילדה באלון מורה, דרך השבר בתקופת ההתנתקות, ועד היום, כאחת שרוצה לחצות את הקווים אבל לא מסוגלת להיפרד מהתיק שהיא סוחבת

אפרת ליבי 24/01/22 13:14 כב בשבט התשפב

"לכי לך – סיפורה של נערת גבעות" | סרט חובה לכל מי שגדל ביהודה ושומרון
צילום: עדי מוזס

מרכז מורשת גוש קטיף בניצן מוביל את מפעל הזיכרון להתיישבות מפוארת שהייתה ואיננה, במהלך היום (ב') מציינים במערכת החינוך את יום גוש קטיף. שבע עשרה שנים לא העזתי להסתכל לסרטונים האלה בעיניים. ואיתי עוד הרבה אנשים שהיו אז נוער בתקופת הגירוש מגוש קטיף. לא בתשעה באב, לא במוזיאון גוש קטיף וגם לא בכלל. 

זה פצע מדמם עבורנו, על אף שרובנו לא גדלו שם. 

לפני חודשיים ישבתי באחת ההקרנות הראשונות של הסרט "לכי לך – סיפורה של נערת גבעות" של יהודית כהנא. הוא מספר את המסע של יהודית שהתחיל כילדה באלון מורה בתקופת האינתיפאדה השנייה, דרך השבר שלה בתקופת ההתנתקות, ועד היום, כאחת שרוצה לחצות את הקווים אבל לא מסוגלת להיפרד מהתיק שהיא סוחבת איתה. הסרט משלב בתוכו צילומי אילוסטרציה יפיפיים שמעצימים מאד את הסיפור והוא רוקד כל הזמן על החבל הדק של בין עבר להווה. 

צילום: ענבר קלינגל

הסרט נפתח בסצנת אילוסטרציה של יהודית מכינה פצצות צבע – שמתכתבת אחר כך עם אחד מרגעי השיא בסרט בו יהודית נמצאת ב"בית העצים" בפינוי מחומש (בית מעץ בו התבצרו עשרות נערות וזכור כפינוי אלים מאד משני הצדדים). 

הסצנה הזו והסצנה של הרב אבינר בכפר מיימון טלטלו אותי. הבנתי שעד היום הדחקתי את הסיפור הזה ואף פעם לא הסתכלתי עליו במשקפיים של אדם מבוגר. בעיקר הבנתי מה שלא הפנמתי עד היום – שהמבוגרים פשוט עבדו עלינו בעיניים. לא ממקום של רוע. אלא שהם פשוט לא יכלו להגיד לנו "יהיה פינוי". הם ידעו שאנחנו לא נעמוד בזה. לכן הייתה מן החלטה אסטרטגית לתעל את הכוחות של הנוער לעשיה ולא לשבר. וכך נאבקנו עד הרגע האחרון, צעדנו כמו תמימים בכפר מימון והאמנו שאשכרה נפרוץ את שרשרת החיילים ונצעד בלילה לגוש קטיף. וזה נכון שהיו כמה שהאמינו שאם היו עוד כמה גגות של כפר דרום אולי הפינוי היה נמנע, וזה נכון שהיו לא מעט שהאמינו שאם ה' רוצה – הוא כל יכול, והנה כבר במוצאי תשעה באב המשיח יגיע והגזירה תתבטל. אבל מי שהסתכל במשקפיים ריאליות – הבין שאת הגזירה אין להשיב.

הסרט הזה היה סרט מרפא עבורי, למרות שהוא שואל שאלות קשות, כמו איזה מחיר נפשי הילדים משלמים בשביל ארץ ישראל? אבל מה שיפה בעיני בסרט שלמרות השאלות הקשות – הוא נעשה ממקום של אהבה. 

הסרט "לכי לך – סיפורה של נערת גבעות", הוא חובה לכל מי שהיה נוער גוש קטיף, לכל הורה שגידל את ילדיו ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה ובכלל לכל מי שרוצה ליהנות מסרט דוקומנטרי איכותי. 

 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר