"מעולם לא חלמתי להיות שחקן. כל חיי ראיתי שתי הצגות: עלי באבא וארבעים השודדים בילדות, ו"המלך" על זוהר ארגוב בצבא. התגלגלתי לתיאטרון ממש במקרה, בהתחלה כחוג ומשם ל"מעלה" במסגרת מגמה בראשות שולי רנד והשאר. כשהתחלתי ללמוד חטפתי הלם מההבנה שיש עולם שלם מתחת לראש. הראש תמיד עבד אצלי. כל מה שמתחת, מנוון. פתאום הבנתי שלמציאות יש ממד של רגש, של תנועה, של קול. זה היום נשמע בנלי, אבל לפני עשרים שנה זה היה חידוש".
כך מספר גלעד אלפסי, 43, תושב נחושה. אתמול בערב זכה גלעד בפרס התרבות היהודית משר החינוך על פועלו בתחום התיאטרון היהודי.
גלעד הוא בוגר מגמת משחק בבית הספר "מעלה", הקים את "תאטרון תאיר" ועמד בראשו כעשר שנים וכיום הוא יוצר עצמאי במסגרת "תאטרון גלעד אלפסי".
מנימוקי השופטים למתן הפרס: "גלעד אלפסי הוא יוצר תיאטרון בכלל ותיאטרון יהודי בפרט כמעט 18 שנים. בשנים אלו היה שותף למהפכת התיאטרון היהודי הן באמצעות תיאטרון תאיר והן במסגרת היצירה בתיאטרון שהקים לאחר מכן. הוא ניחן ביכולות מגוונות בתחום אמנות הבמה ומביא בכל אחד מתחומים אלו, רגישות תכנית וראייה בימתית ייחודית. בין ההצגות שכתב וביים יש סגנונות מגוונים: דרמה, קומדיה הצגות ילדים ומבוגרים מופעי מערכונים ועוד. גלעד מקבל את הפרס על דבקות מתמשכת במטרה, על האמונה בעשייה ועל תרומתו המצטברת לקידום התרבות היהודית בכלל ובתחום התיאטרון בפרט".
גלעד אלפסי צילום: באדיבות המצולם
"הייתי בכניסה לנחל הקיבוצים עם המשפחה", מספר גלעד, "התקשרה מזכירה לבקש תמונת פספורט לחוברת. שאלתי 'איזה חוברת?' אז היא הבינה שהיא הראשונה להודיע לי שזכיתי בפרס. אחרי זה, כשהשר התקשר, עשיתי קול של מופתע. יש יתרונות בללמוד משחק. לפרס הזה יש משמעות ברמת התודעה העצמית שלי. מפחיד אותי לקרוא לעצמי אומן/יוצר. זה מושג מחייב, מלא רושם. אז טוב שאחרים שמים עלי את הטייטל".
בנימוקי השופטים מודגש מאוד העניין של 'תיאטרון יהודי'. האם לעובדה שאתה אדם דתי היה חלק בהחלטה הגורלית להיות שחקן?
"לא הלכתי לתאטרון כי אני דתי ומאז ועד היום אני לא רואה בעצמי שליח או מייצג של אף אחד. אבל האם היותי דתי משפיע על העשייה שלי? מאוד. לא בגלל הסוגיות ההלכתיות, אלא בגלל שהקונפליקטים שהאדם הדתי עומד בפניהם הם עצומים וקיומיים. וקונפליקט הוא הבסיס לתאטרון.
אני לא מנסה להביא לידי ביטוי את היהדות בעבודה שלי, זה קורה מאליו, כי זה עולם התוכן שלי. יוצר אנגלי יכתוב על רובין הוד ואני כתבתי הצגה על ריש לקיש. כל אחד עם השודד שלו. אני מצר על כך שיוצר ישראלי טיפוסי ידע מי זה רובין הוד האנגלי, ולא יהיה לו מושג מיהו ריש לקיש. אני חושב שברוב ההצגות שלי, גם אלו שלא 'יהודיות' במופגן, יש בבסיסן קו ערכי יהודי".
ספר לנו על הקמת תיאטרון תאיר. מה הביא להקמה שלו? מה היה החזון?
"תיאטרון תאיר לא הוקם מתוך חזון וכך גם תיאטרון גלעד אלפסי. בשני המקרים החזון נבנה מהמציאות. ככלל, יצירה שמונעת מחזון, מהגדרת מטרות, משליחות, היא לא אמנות אלא פרופגנדה. אני יוצר מתוך מה שמטריד אותי, מתוך עולם הרוח והתוכן שספגתי, אבל לא בשביל לייצג משהו. זה יכול לעורר אי נוחות. לא פעם אחרי ההצגה 'מחכים לכבודו' ניגשו אלי צופים דתיים ושאלו 'אתה מראה את זה גם לחילונים?!' כן! אני לא אמור לשמור על הדתיים. תתנהגו בבית הכנסת כמו שצריך, וכך לא יהיה לי על מה לצחוק.
האם תיאטרון תאיר הוביל לשינוי? בוודאות. כשהעליתי את ההצגה הראשונה, 'בדרך למעלה', אמר לי אחד הרכזים שצפו בה שזה מאוד מרשים ויפה, אבל למה אני צריך את זה כשאני יכול להביא שיחה של רב? זה היה בשנת 2000. היום, התיאטרון הוא חלק מהשיח של הציבור הדתי, בכל אירוע של כל ישיבה יהיו קטעי תיאטרון ואפילו העליתי הצגה עם תלמידי ישיבת הסדר, ואת כל החזרות הם עשו בזמן הפסקת הצהרים שלהם…"
גלעד אלפסי צילום: באדיבות המצולם
באילו פרויקטים אתה עוסק בימים אלו?
"ב"ה, בכל זמן נתון אני עסוק בחמישה שישה פרויקטים במקביל. המרכזיים שבהם הם הצגה בשם 'הר חוה' שתעלה במסגרת פסטיבל 'נאמן למקום' של מטה יהודה שאני המנהל האמנותי שלו. אחרי החגים אני מתחיל לביים את 'מדינה אחת לשלושה עמים', הצגה שמתבשלת אצלי כבר שנים, ואני באמצע כתיבה של הצגה בשם 'צלם אלוקים' על תהליך מקביל של מציאת הצלם ואיבוד הצלם בזמן השואה. כל זה לצד עוד המון דברים אחרים". כשהייתי בתאיר חברי ההנהלה אמרו לי 'תכין מספיק פרויקטים על המדף, כדי שאם פתאום נשיג מיליון דולר תדע מה לעשות איתם'. יש לי פרויקטים להרבה יותר ממיליון דולר, עכשיו נשאר רק להשיג אותם.
איך האמת האמנותית שלך מתיישבת עם הטענות על התמסחרות התיאטרון בארץ?
"הכי קל להגיד 'האמת שלי', אבל לא הולכים עם זה למכולת. אני נע בין שני הקטבים הללו ומשתדל להכניס אמת למסחור ומקווה להצליח למכור את האמת".
אתה יוצר המון, מאיפה ההשראה? מה מרגש אותך?
"כמעט כל דבר... ספר שקראתי, שיעור שהעברתי. פעם הכנסתי להצגה שיחת בית קפה שגונבה לאוזני, בין בני זוג שישבו לצידי. אני מתרגש מרגעים קטנים של כנות על הבמה. כנות עמוקה, אין סופית. לצערי, הם כל כך נדירים בתיאטרון".
לא ניפרד בלי טיפ קצר ליוצר המתחיל
אל תהיה בררן, ואל תהיה שמנדריק. יש מה למוד משחקן רחוב, עוזר בימאי ואפילו עוזר תאורן.