גל הפקות המסורת של השנים האחרונות, מנפק לנו אירועים מסקרנים ומרתקים דוגמת המופע של פסטיבל ישראל בו השתתפתי אתמול "הילולה לאם". המופע שנכתב על ידי פרופ' חביבה פדיה, הכוהנת הגדולה של השילוב בין מוזיקת מסורת עממית לבין התרבות הישראלית כיצירה לזכר ובעקבות פטירת אמה האהובה היה חוויה תרבותית מעניינת במיוחד.
הגעתי למופע נטול ציפיות ובעיקר סקרן מכדי לפספס את המופע החד פעמי הזה, חששתי שההפקה הגדולה והמושקעת לא תמלא את האולם, אך שמחתי לראות שברגע האחרון נהרו מאות לתוך האולם ומילאו אותו כמעט עד אפס מקום.
היצירה נכתבה כאמור על ידי פדיה והולחנה על ידי המוזיקאי המשובח, פרץ אליהו, שניגן על הטאר (כלי מיתר פרסי עתיק) במהלך הערב יחד עם בנו מרק אליהו נגן הקמנצ'ה והאחראי על ההפקה והעיבודים המוזיקליים שבעיניי היה אחד הכוכבים הראשיים של הערב בנגינתו הקסומה והריחוף שלו על כנפי המוזיקה.
הכותרות קראו למופע "אופרת רוק", לטעמי מתוך ניסיון למשוך את הקהל המערבי, אני לא שמעתי רוק במהלך הערב הזה כמעט. שמעתי מוזיקה אתנית מדהימה ביופיה, צלילי הקמנצ'ה הדומים לכינור מעט עמום ריחפו באולם והקסימו אותי. היה זה מופע של מוזיקה מזרחית קלאסית אך מודרנית עם נגיעות מערביות ברורות.
השירים עסקו בנושא הפטירה והגוף ובקינה על האם, אחד הקטעים הייחודיים של הערב היה רגע בו הסתובב המלחין פרץ אליהו אל הזמרים וניצח על סוג של קקפוניה קולית כשכל זמר שר מלודיה אחרת שכאילו לא קשורה כלל, אך גרמה לי לרצות שהרעש המוזר והקסום הזה לא ייפסק.
על אף השימוש במילים ובשירה חשתי שהעיקר היה דווקא קטעי המוזיקה האינסטרומנטליים המדהימים שניגנו חברי ההרכב המשובח (פרץ ומרק אליהו, ארז מונק כלי הקשה, משה ינקובסקי תופים, אביחי טוכמן בס, אסף תלמודי קלידים, עידן ערמוני גיטרה).
מבחינת שירה, הכוכב מבחינתי היה ללא ספק שי צברי ששר בקולו האדיר והגבוה בצורה מלאת רגש ומקצועיות ווקאלית ייחודית. אין זמרים רבים עם היכולת והגרון של צברי שהעניק למופע צבע רב. אך הכוכב שלי הוא לא בהכרח הכוכב של הקהל, ברי סחרוף שעלה וזכה למחיאות כף סוערות במיוחד.
לא בטוח שאני מבין לחלוטין את סוד קסמו של סחרוף, קולו המעושן שכאילו מנסר את האוויר במסתוריות שכזו, אך הקהל הישראלי מעניק לו את אהבתו כמעט ללא תנאי. סחרוף שר שני שירים האחד מתכתב עם מילות הקדיש והשני עם תפילת א-ל מלא רחמים וזכה כאמור לתשואות רמות.
חסרה לי במיוחד תוכניה של הערב עם מילות השירים, לא הצלחתי להבין כמעט כלום משירת הזמרים ומבחינתי הם יכלו לשיר בארמנית עתיקה. גם את מעט המילים שחשבתי שהבנתי גיליתי היום בעיון של המילים שפורסמו ברשת שלא הבנתי מאומה. כך שירו המדליק של צברי "גוף העור יורד אל הבור" היה נשמע לי במהלך המופע כמו "ופרעה יורד אל הבור" מה שהותיר אותי בתמיהה איך פרעה קשור לאימה של הפרופ' פדיה... אני בטוח שאני לא היחיד שלא הבין את המילים שלדעתי היו צריכים להיות מוקרנות על מסך גדול מאחורי הזמרים.
עוד חסר לי הצגת האנשים על הבמה, לא נאמרו דברי קישור או הסבר במהלך המופע כולו שהתנהל בסטריליות רבה מידי לטעמי. ניתן היה ואף חובה היה להציג את הנגנים והזמרים כל אחד בשמו ולהעניק לו את הכבוד הראוי על הופעתו. הניסיון להתנהל כאילו מדובר באמת בהופעת אופרה היה לדעתי פחות מתאים לאופי האירוע.
לסיכום, הייתה זו חוויה מוזיקלית מעשירה ומעניינת. פרופ' פדיה שאף ישבה על הבמה כל הערב והקריאה קטעי שירה כמעבר יצרה פה יחד עם פרץ אליהו שילוב מיוחד ומרתק שהייתי שמח לראות אותו שוב אך הפעם עם הסברים על כל קטע. אני מרגיש שהחמצתי רבות מהעומק וההבנה של הרעיון שעמד מאחורי כל קטע בהיעדר המילים וההסבר ואני מקווה שאם המופע יעלה שוב בעתיד העניין יטופל אחרת.
השילוב של הכלים העתיקים יחד עם צורת הנגינה המודרנית יצרו במופע הזה הרבה רגעים קסומים שהייתי שמח לשמוע גם באלבום מוזיקלי כזה שאפשר לשמוע שוב בבית. באופן כללי, המופע ששילב בין ערכי היהדות מבלי להתבייש בכך, כפי שהראתה גם בחירתו של סחרוף לעלות לבימה חבוש כיפה סרוגה לבין הפירוש הישראלי יותר של הדברים עם השירה העברית הוא צעד מעניין מאד בהתפתחות המוזיקה היהודית המקורית ואני מקווה שנראה בעתיד פרויקטים נוספים על קו זה.