שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בן 22, ובא מבית מסורתי.
אבי החל לקחת אותי לבית הכנסת מגיל צעיר בימי שישי שבת ובחגים לתפילה ולשיעורי תורה, לא אהבתי את זה כל כך, אך גם לא היה ממש רע שם.
הבעיה היא שגם בגילי עכשיו הוא "מכריח" אותי ללכת איתו תוך שימוש ב"קלף" כיבוד ההורים, אף על פי שהסברתי לו את המצב ומה אני מרגיש לגביו. כמו כן אין לי מספיק כסף כדי להשכיר / לקנות דירה ואני מתגורר עם ההורים.
אני חייב לציין שעם הזמן נוצרה אצלי הרגשה רעה לגבי בית הכנסת:
לא נעים לי להגיד, אבל אני שונא ללכת לשם, חלק מהפעמים אני מתפלל עם סוג של כוונה ואיכשהו עובר את זה, אך קורה הרבה פעמים שאני כועס, ומתפלל בכעס שאני פה רק בגלל אבא, וחושב מה שווה התפילה אם אני לא רוצה להתפלל אותה?
היום הכי נורא מבחינתי (תרתי משמע) זהו יום הכיפורים, דווקא ביום זה אני הכי מתעצבן וכועס, כי הוא "מכריח" אותי לקום לתפילת השחרית ב5 בבוקר - זה יום שהרבה פעמים חשבתי לפגוע בעצמי, רק כדי להינצל מהתפילה הנוראה הזו
האם יש עצה טובה?
תודה ושבת שלום
תשובה
שלום וברכה
אני שמח על השורה האחרונה של מכתבך.
שכן אתה מבקש בצדק – עצה. לא פסק הלכה.
מבחינה הלכתית, אפשר שאינך חייב לציית לבקשתו. אדם אינו חייב לעשות מה שאינו מאמין בו, בשל העובדה שאבא שלו מבקש ממנו.
אבל, בשל העובדה שאתה זוכה לגור בבית ביחד עם כולם – האם אתה יכול להתייחס להליכה לבית הכנסת לא כאל כפייה להתפלל, אלא כאל נכונות שלך לכבד את רצונו של אביך ?
ואולי להגיע איתו להסכמה על צמצום ההליכה שלך מחד גיסא, ומאידך גיסא – שבזמנים שאתה כן הולך את כן תהיה מעורב בתפילה, ותעשה זאת מתוך רצון משלך ?
זאת נראית לי הדרך הטובה ביותר.
האם אתה חושב שאתם יכולים ללכת בדרך זו ?
כל טוב