שאלה
שלום וברכה,
בראשית חיי קיבלתי המון טובות מה' ברמה גבוהה מאוד. הורים טובים, אשה טובה, ילדים בריאים, דירה ללא משכנתא... אולם בתקופה יותר מאוחרת גם המון יסורים (לפי דעתי..).
צער גידול בנים קשה, בעיות בפרנסה וכד'
הדברים שקיבלתי היו ללא תפילה וכלום, עדין לא ידעתי אז ערך תפילה, פשוט היו מתנת חינם.
כשהגיעו היסורים, אני מתקרב באמת אל ה'.
לפעמים אני מתלונן על מר גורלי ואז "מעירים" לי, שאין לי מה לבכות כי יש אחרים במצב גרוע יותר.. יש אנשים שיושבים עם הילדים שלהם בבית החולים כל חייהם..
עד כדי שאני אמור להרגיש כפוי טובה או חסר אמונה..
ויש עוד אמרת חכמה "קמת בבוקר? כל השאר בונוס".. אני כמובן לא מרגיש כך, ולא מרגיש בונוס גדול לקום בבוקר אחרי ליל בלהות של חוסר שינה.
ואני לא דכאוני!
השאלה היא, אני קורא כל יום כמה פרקי תהלים, דוד המלך לא חסך שם בתיאור הבכי והבעת רגשותיו הקשים. עד כדי שכמעט איבד את האמונה וכו' ואני כמעט נטוי רגליו...
הוא לא חשב על זה שקם בבוקר, ועל זה שאמנם ילדיו הציקו לו אבל יש כאלו שבכלל לא זכו לילדים ושהכל בהשגחה פרטית והוא צריך לשמוח ולרקוד מהיסורים במקום היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה.. הוא פשוט כתב מה שהוא הרגיש.
וגם אני אומר מה שאני מרגיש ובמקביל בוכה ומתפלל לה' שיושיע אותי, זה לא במקום להתפלל.
אשמח לשמוע מהרב מה ההסתכלות הנכונה על הדברים
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה
תודה על השאלה פותחת הפתח הזו.
האמון בכנות הדתית עלה פעמים רבות באתר זה.
כתבתי על כך לא פעם. ראה לדוגמה הכל לטובה,
או הקש במנוע החיפוש את המילים ״הכל לטובה״.
ותמצא שאמונתך מתפרצת לדרך פתוחה.
וכמעט כל גיבורי המקרא - כשכאב להם הם צעקו. לא שתקו.
וגם שתיקת אהרון אינה ידועה לנו עד תום - למה הוא נדם, אולם כאמור - רובם המוחלט צעקו.
בדיוק כפי שכתבת.
ובד בבד,
צריך לקרוא את כל ספר תהילים.
ובד בבד עם הצעקה הגדולה של דוד המלך,
נמצאים שם פרקי הודאה ותודה על מה שיש.
ללמדך,
שלא מדובר על איזון ועל אמצע.
צועקים כשכואב.
ומודים על הדברים הטובים שיש.
האם תרצה להמשיך לדון בכך ?
כל טוב ושמחה