שאלה
שלום הרב
אני רוצה להתייעץ בקשר ליחס שלי עם אמא שלי, אני נשואה במשך שנה וחצי, כמה חודשים אחרי החתונה אמא שלי החליטה שהנישואים לא טובים עבורי, היתה תקופה שבעלי לא עבד גם מבחינתה של אמא שלי אני הבת הבכורה והראשונה שהתחתנה במשפחה היה לאמא שלי קושי לקבל את העובדה שהבת שלה מתרחקת ועוזבת את הבית מבחינתה היא הייתה רוצה שנגור יחד איתם ואשאר תמיד קרובה ושאגיע בכל שבת ובכל חג.
מכיוון שזה לא קרה נוצר אצלה קושי לקבל את בעלי(היא אומרת לי מילים לא יפות עליו ומבחינתה היא רוצה שאתגרש ממנו כבר שנה וחצי שהיא חוזרת על זה בכל הזדמנות ואני מרגישה ממנה יחס קשה) כי מבחינתה זה לא הגיוני שאני לא ארצה להיות איתם, בהתחלה זה היה נכון הרגשתי מילדות שאני צריכה לרצות את אמא שלי ובאופן אוטומטי הרצון שלי היה פשוט לעשות מה שהיא אומרתי כדי שלא תהיה מאוכזבת ממני.
בעלי באמת עשה ועושה השתדלות להגיע איתי כמה שיותר למשפחה שלי והיו לנו הרבה משברים בכל זאת עדיין מול ההורים שלי.
בראש השנה האחרון היה ויכוח שהסתיים בצורה לא יפה ההורים שלי נפגעו ובעלי גם נפגע.
בעצתה של המטפלת הזוגית שלנו היא אמרה שייקח 3 חודשים לפחות עד שאמא שלי תרגיש שאנחנו באים כדי להוסיף ולהראות לה אהבה, בשבת האחרונה ניסינו להראות שוב כבוד ואהבה והיה שיח שהלחיץ אותה ומיד שוב היא שינתה את היחס שלה והתחילה להגיד שאני צריכה להתרגש
אתמול היא שוב התקשרה אליי ואמר לי בטלפון מילים לא יפות על בעלי ופשוט צעקתי וצרחתי עליה כמו שבחיים לא עשיתי מול אף בן אדם בעולם
מאז אני לא מפסיקה לבכות מצד אחד אני לא רוצה לנתק איתה קשר(אני בהריון והיא בכלל לא מתעניינת בהריון ובי היא רק עסוקה בלהפחית את הפחדים שלה) אבל שאני בקשר איתה אני גם סובלת מלשמוע כל היום מילים לא יפות ואני צריכה לשתוק ולהכיל כמו שעשיתי כל החיים
אמא שלי עברה הרבה התעללויות בחיים(מצד אמא שלה והקשר ביניהם נותק לא באמת היתה לי סבתא) ואני תמיד הרגשתי צורך לעזור לאמא שלי.
היא העניקה לי כל מה שהיא יכולה ובהרבה מעבר לממוצע שההורים נותנים לכן גם כל הזמן יש לי רגשות אשם.
אני לא רוצה שהבת שתהיה לי תסבול גם ובסופו של דבר לא תהיה עם סבתא
אני לא יודעת מה לעשות לפנות לאמא שלי אני רוצה להתנצל אבל אני גם לא יכולה לסבול את זה שהקשר שלנו יחזור שוב לאותה נקודה כי אז הפעם הבאה שאני אתפרץ תתרחש שוב.
אני באמת מבקשת מה' שיעזור לי בסיטואציה הזאת
כי אני אוהבת אותה פשוט קשה לי איתה
תשובה
שלום וברכה
הסוגיה הרגישה שאת עוסקת בה נפוצה מאוד. בדיוק כפי שכתבת, אנו נמצאים לעתים במלכודת, שכן מחד גיסא אמך פועלת מעירוב גדול של צרכים ואינטרסים: כפי שכתבת, מאוד סביר להניח שקשה לה לשחרר אותך מלהיות תחת חסותה, והדבר מסתבך יותר כי היא כנראה יוצאת מנקודת הנחה שהיא פועלת לטובתך, והיא רוצה להגן על ביתה האהובה, אך בפועל היא מזיקה מאוד לזוגיות.
מניסיוני למדתי כי בראש ובראשונה את צריכה לשים את עצמך ואת בעלך במוקד ההכרעות. לא לחינם אמרה התורה ״על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו….״. הזוגיות קודמת, והחיים שלך והבחירות שלך קודמים לכל דבר. אין מדובר באגואיסטיות, כי אם בעמידה פשוטה ויציבה שהחיים שלך הם העומדים במוקד, והזוגיות שלך היא נקודת המוצא. אשרייך שבעלך עושה השתדלות גדולה.
אין מקום לרגשי אשמה על כך שזה רצונך. להפך, האשמה היא לא עלייך.
לאמך אין שום רשות לומר לך דברים רעים על בעלך. העובדה שהתפרצת עליה היא אכן מכאיבה, אבל זה רק ביחס לצורת ההתבטאות. ביסודו של דבר היא הייתה נכונה. ומותר לך להתעקש על כך ששיחות כאלה לא יתנהלו.
את לא חייבת להיות בקשר עם מציאות כזו. כדאי לא להמתין לשיחת הטלפון הבאה, כי אם ליזום מפגש איתה, פנים אל פנים. ולבקש ממנה לחדול. לומר לה כי את מאוד רוצה את הקשר איתה, אבל לא מסכימה שאת תחיי בלחץ מתמיד מצידה. זו זכותך.
וכפי שאת מתארת, זו גם האמת. את רוצה בקשר איתה, ובצדק, וטוב שיהיה. אבל המחויבות בקשר הזה היא לכל הצדדים.
אל תפעלי מתוך פחד. תפעלי מתוך העמדה הפשוטה והישרה שלך.
כל טוב, ואם אוכל לעזור עוד - בשמחה.