שאלה
שלום לכבוד הרב,
אנו זקוקים לעצתו ולהדרכתו של הרב בעניין משפחתי רגיש ומורכב מאוד.
אני האח הבכור ולאחרונה התברר לנו שאחותי מגדירה את עצמה כלסבית ובחרה בדרך חיים זו.
חשוב לי להדגיש "בחרה" מכיוון שאני רואה בה נפש עדינה עם חששות פחדים ובעיות התנהגותיות .
היא בגיל 27 מאמינה שומרת שבת שנים רבות
המצב הזה יוצר מתח רב בתוך המשפחה
בעיקר מהצד שלי כי מתנגד לכך, ההורים אין להם כל כך ברירה ולא מדברים איתה על הנושא כדי שלא תתרחק או תחשוב שלא מקבלים אותה. ההורים גרושים והיא גרה לבד קרוב לאמא .
אחרי הרבה מלחמות שלי איתה ועם ההורים אין שום שינוי והתשובה היחידה שאני מקבל מההורים היא : "גם לנו בתור הורים יש גבול לכמה אנחנו יכולים לשנות" "אנחנו מקבלים אותה" "הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל עלייה"
והתגובות ממנה : " שאין איסור מפורש בתורה, שכן יש רבנים שמחתנים נשים, שהיא לא במצב מסכן חיים ואין לי מה לדאוג והכל בסדר.
אני מאוד מודאג מהנושא כי נשמות באו לעולם הזה לא רק לעשות את התיקון שלהם אלא להיות שליחים
אני יודע שרוב האנשים של ה 7 באוקטובר היו שליחים גיבורים שהצילו אנשים אחרים שלעולם לא פגשו, ולא רק הם מערכות החינוך ושיקום האסיר למשל טיפולים באלימות התמכרויות ועוד המון דברים שמצילים חיים שלמים של אנשים .
אני לוקח את זה מאוד קשה ומרגיש שאני לבד במערכה הזאת, אני מרגיש שיש לנו מחויבות להחזיר אותה לדרך האמת הנכונה הייעוד של אישה בדת ולא רק אלא טבע האדם, לעזור לה להתגבר על פחדים ולהתמודד עם החיים כולנו רוצים ומוכנים לעזור לה אבל היא לא נותנת אפילו לא פתח קטן אז זה בלתי אפשר !!
חשוב לי לציין שמגיל קטן היה לה בעיה ללבוש בגדים מסוימים וכיום מתלבשת בצורה גברית והורידה את כל השיער שלה יחד עם זאת היא נושאת חזות גברית או קשוחה אך בעלת נפש עדינה ורגישה.
מצד אחד, כמשפחה מאמינה, כואב לנו מאוד על הבחירה שלה ואנו רוצים לראות אותה מקימה בית יהודי נאמן. מצד שני, אנו חוששים מאוד שכל לחץ או ניסיון "להילחם" עליה ירחיק אותה מאיתנו לחלוטין ויגרום לשבר בלתי הפיך.
נשמח לקבל את דעת התורה של הרב:
מהו הגבול בין מחאה וניסיון להשפיע לבין שמירה על שלום הבית והקשר המשפחתי ?
האם נכון לנסות לשנות את דעתה, או שהתפקיד שלנו כעת הוא בעיקר לשמור על קשר חם כדי שלא תתרחק לגמרי?
או האם יש דרך אחרת לנהל את העניין , נשמח לבחון אם ישנן דרכים נוספות לניהול הסוגיה
מודים לרב מראש על הזמן וההקשבה.
תשובה
שלום
המעשה הינו אסור מדרבנן, וקשר קבוע שכזה מעין נישואין אסור לפי הרמב"ם מהתורה.
מצוות התוכחה קיימת כאשר ישנו סיכוי שהדבר יועיל ושלא יגרם נזק כתוצאה מזה. היא כבר יודעת את דעתכם. חובת החינוך היא על ההורים, לגבי ילד קטן, ולא בגיל הזה ובטח לא עליכם.
כעת, זוהי הבחירה המוטעית שלה.
מלחמה לא תועיל פה כלום, אלא אך ורק תזיק!!!
מה שמוטל עליכם זה החיבור והקשר אליה. היא לא מאבדת את זכויותיה ובטח לא את היותה בת ישראל והיותה אחותכם, בגלל הבחירה הזאת.
לכן אתם תמשיכו בקשר הטוב איתה, כמובן בלי להביע טיפת לגיטימציה לדברים שהם אסורים על פי ההלכה. כך, כאשר היא תהיה מוכנה לכך, היא תוכל לפנות אליכם לסיוע ולהפניה לאנשי מקצוע שיסייעו לפתור את סיבוכי הנפש שהובילו אותה לאן שהגיעה.
בע"ה הקדוש ברוך הוא יסייע בעדה למצוא מרפא לנפשה וממילא גם להצליח לפנות לקשרים בריאים על פי טבע האדם ועל פי התורה.
בהצלחה רבה