שאלה
שלום,כבוד הרב.
קוראים לי עידו,אני בן 13.5 בכיתת מחוננים בתוכנית האצה בבר אילן לבגרות במתמטיקה ומועמד לתוכנית אודיסיאה.
יש לי שתי אמהות ואני מתרומת זרע.
במשך חצי השנה האחרונה חזרתי בתשובה לבד והרגשתי התרחקות רבה משתי האימהות שלי ואח שלי.
הייתי מנסה לשמור שבת אך לא פעם קרו הדברים הבאים:
נסעתי לבת דודה שלי בשבוע השלישי שניסיתי לשמור דבת נסעתי אליה בשבת, וחיללתי שם המון לא ידעתי שזה כרת.
כמו כן אחרי כמה שבועות אמא שלי צעקה עליי להתכונן למבחן לאודיסיאה בשבת במחשב, ואני התנגדתי וזה לווה בבכי רב. ובסוף כן ישבתי להתכונן במשך המון שבועות, וידעתי שזה כרת ונכנעתי לפחד ממנה וספרתי ויצא משהו כמו 3000 כריתויות.
כמו כן בהתחלה חיממתי אוכל בשבת לצהריים.
בכללי יש סביב זה המון מריבות וויכוחים בבית, וזה מלווה בהמון בכי שלי.
אתמול שזה היה פסח נסענו לפני כניסת היו"ט לסבא מנסה ציונה, וחזרנו בתוך היום הטוב הביתה. אני כותב את זה יום אחד אחרי, ויש בי המון חרטה. אני יודע שזה לא כרת, אבל זה ממש כואב לי.
ובשבועות אמא שלי רוצה שאנחנו נסע לסבא וסבתא שלי באילת, כי מלא זמן לא ראינו אותם וכי לסבתא יש אלצהיימר. זה נושא מאוד רגיש, אז ניסע לפני החג ונחזור בשבת וזה כרת ואני לא רוצה. ואני לא יודע איך להגיד לאמא שלי את זה.
כמו כן אני לומד תורה כמה שאני יכול וסיימתי כמה מסכתות במשנה כגון: כריתות, ברכות, אבות, מידות ותמיד ואני עכשיו רוצה להתחיל זבחים.
אני צריך כיוון. כל דבר קשה לי בחיים. אני מנסה לבכות ולא מצליח. כל פעם מגיע לי ניסיון אחר, עם איזו נסיעה בשבת או ביו"ט, ואני מנסה לגבש תוכנית. וכמעט תמיד האימהות שלי מתנגדות, וקשה לי כבר מאוד. אני מרגיש שאני תקוע. אני צריך מישהו להאחז בו, ואין לי כמעט מישהו דתי חוץ מחבר שלי מבר אילן שאני נעזר בו לדברים כאלה. אבל אנחנו לא באמת נפגשים, אנחנו רק מדברים על בר אילן ולימוד תורה.
אני מרגיש שהקב"ה סוגר עליי, וכל פעם נותן לי ניסיון יותר קשה ואני כבר לא יודע מה לעשות.
אני צריך כמה דברים:
1)כיוון בחיים.
2)מתי זה נחשב חילול שבת במזיד? כאשר צועקים עליי, כי אני מרגיש שאם יצעקו עליי בסוף אני אכנע להם ואחלל בלי רצון אבל זה עדיין כרת? אני לא יודע, באמת שקשה לי עם זה ואני אשמח אם באמת תסבירו: מתי זה כבר לא מזיד ברמות של לחץ וצעקות ובכי והאם יש עליי כרת?
3)כיוון בתורה, איך ללמוד ומה ללמוד¿
4)האם יש סיכוי שמישהי בשידוך תרצה אותי¿ כי אני גם בתקווה אהיה בעל תשובה מלא וגם שתי אימהות וגם תרומת זרע.
לסיכום: ממש קשה לי. אני מרגיש עייף ומיואש נפשית, ואני יודע שאמרו שאין ייאוש בעולם. אבל עדיין אני פשוט רוצה לצרוח די לשמיים, אבל לא עונים לי.
עוד אמשיך וסליחה על האריכות: ברצוני ללמוד תואר בפיזיקה ולעשות בזה גם דוקטורט, ואחר כך לעבוד בתחום. זה כמובן שלא אוותר על עיתים לתורה. פשוט אשלב עם זה עבודה. עכשיו שאלתי היא כזו: האם השכר שלי יהיה גדול יותר אם אלמד רק תורה ואתנגד לרצון האחר שלי שהוא ללמוד פיזיקה? אני יודע שטובה תורה עם דרך ארץ, אבל שמעתי וקראתי שהולכים לעבוד רק אם אין ברירה. והרי עשיית תואר זו ברירה, שבזמן זה אפשר ללמוד תורה.
אני גם בזה לא יודע מה לעשות. אני אשמח אם תרחיבו בתשובותיכם.
חג שמח סליחה על האריכות.
תשובה
שלום לך יקירי,
תודה רבה על השיתוף, על האמון.
אשריך על הרצון להתחזק!
ברור שצעד כזה הוא לא קל - זה דורש המון שינויים, לא רק שלך אלא גם של הבית.
חשוב לציין שחשוב זה יעשה מתוך אהבה, לא מתוך יראה, ומתוך כיבוד למי שמגדלות אותך.
זה מדהים שיש לך רצון ללמוד!
התחלת עם משניות שזה בהחלט חשוב - אני חושב שנכון גם ללמוד הלכה שבעצם תדריך אותך איך לקחת את הצעדים.
יש ספר שקוראים לזה פניני הלכה, אפשר גם למצוא באתר ספריא לקריאה באינטרנט חינם (או באתר של הספרים).
זה לא חייב להיות במקום מסכת זבחים, אבל זה בהחלט משהו שיכול לתת כיוון איך להתנהג.
כמובן, באזור הבית, למצוא סביבה תומכת.
בית כנסת וקהילה.
נכון, כרגע זה קשה - אני חושב שברגע שתשתף שהרצון שלך לשמור שבת, הגם שייתכן וזה יעלה קושי בהתחלה, הרי שזה ישים את הדברים על השולחן.
יהיה אפשר אחרי שדברים נרגעים טיפה לחשוב יחד עם פתרונות.
נכון, בהתחלה זה אתגר - ככה זה בכל דבר שאנחנו רוצים.
פתאום מרגישים את הפער שבין הרצון להתנהגות (אפילו יש לתופעה שם באנגלית..)
זה לא בא בהכרח כדי להחליש אותנו - אלא להראות לנו מה הפערים שעליהם אנחנו צריכים לגשר, מה הפערים שאנחנו צריכים לצלוח כדי לממש את הרצון הפנימי שלנו.
זה עניין של פרספקטיבה.
אני מאמין שכמו שאתה מסגל לעצמך פרספקטיבה חיובית - כך גם מי שתרצה להיות איתך.
אפשר לראות את כל הרקע ולהחליט שזה אתה.
אבל כנראה מי שתהיה איתך תהיה בפרספקטיבה אחרת - היא תראה קודם כל אותך ורק אחרי זה את הסיפור רקע.
כי המפגש הוא קודם כל עם הנשמה שלך.
וזה המפגש שלך עם הקב"ה - היכולת לדבר לצעוק אליו ולהיות בקשר איתו נובע קודם מהרצון הפנימי.
הוא לא בדיוק עונה כמו שאנחנו רגילים - הוא עונה דרך המציאות אם נרצה לראות זאת.
אם נבחר לראות אותו במציאות מולנו.
אחד מהרבנים, הרב אליהו דסלר, וגם תלמידו הרב חיים פרידלנדר, מלמדים אותנו על איך להסתכל על העולם.
יש את המצוות ויש גם את מרחב החול.
מי שמכניס כוונה 'לשם שמים' לחול הופך את זה לקודש.
'לשם שמים' זה אומר לראות את הקב"ה בזה.
אני למשל בחרתי ללמוד פיזיקה כי המורה בזמנו אמר שהוא לא רק רואה בזה חוקים.
הוא רואה בזה יכולת לראות איך הקב"ה מנהיג את העולם.
כשתעשה זאת ממקום כזה - זה חלק מהתורה עצמה.
מעבר לכך שהגמרא מספרת על מחלוקת בין רבי ישמעאל ורבישמעון בר יוחאי.
הראשון אמר שצריך לעבוד, ואילו השני אמר שצריך ללמוד רק תורה.
מי שעשה הרבי ישמעאל, הראשון, הצליח.
הרבה ניסו לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי ולא הצליחו.
הגמרא בעצם אומרת לנו שגם אם יש את האידיאל הזה של לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי, זה קשה ולא אפשרי במציאות העכשווית.
זה לא פוטר מלימוד תורה - 'מזה ומזה אל תנח ידך', כדברי קהלת.
מוזמן להמשיך לכתוב לנו, ונשמח גם לדבר איתך בטלפון 8298* או בווצאפ 0533569263 (אפשר לשלוח הודעה לפני ונחזור).
נתנאל ווייל,
חברים מקשיבים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם