שאלה
שלום הרב,
בחודש האחרון גילינו סופית שהילד שלנו (בן שנתיים וחצי) עם אוטיזם...
עברנו ועוברים משבר גדול מאוד, כי זה הילד הראשון שלנו.
הרבה שאלות של למה זה מגיע לנו ופחדים מילדים נוספים...
למזלנו הוא יחסית בתפקוד גבוה ומאוד חמוד ויפה... אז זו נחמה בשבילנו.
מצד שני-הגידול שלו קשה מנשוא, הוא לא מצליח לתקשר כמו שצריך עם הסביבה, בעל קבעונות, אוצר מילים קטן וחסר סבלנות...
השאלה שלי היא איך ניתן להתחזק באמונה, לקבל את המציאות ולהתפלל שהילד יתקדם ויתפתח, ושהילד הבא יהיה בעז''ה ילד רגיל ויתן לנו נחת ורצון להוליד עוד ילדים?
ואלו מקורות תורניים כדאי ללמוד בסיטואציה כזו?
תודה רבה מראש
תשובה
שלום וברכה
אני מבקש להיות שותף עמכם בקושי שפגשתם בחיים.
בוודאי שהדבר קשה בילד ראשון, ובוודאי שניתן להבין את המצוקה הגדולה.
ואנו עומדים פעמים רבות בפני שאלות שאין לנו תשובה עליהן. אלו שאלות שיונקות מעומק לבנו, ויש בהם רצון עז להבין מפני מה זו החבילה שהוטלה על שכמנו, אבל "אין אתנו יודע עד מה", ושערי תשובה אלוהית ונבואה כרגע נעולים. לא זו בלבד, אלא שהחשש מפני העתיד מקנן בנו, אם כי הסיכוי לכך הוא קטן יחסית, וחלקו ניתן לבדיקה מראש.
ומתוך הכנות והכאב, מתוך בקשת התשובה וחוסר הידיעה מפני מה, אנו מכוונים לבחור בין שתי אפשרויות גדולות, שיש להן גווני ביניים אין סופיים. ראשונה בהן היא להישבר, למשוך את החיים, לכרוע בתוך המשבר הקשה, לאבד את שמחת החיים שלנו, וליפול.
והשניה היא להכיר בכך שהטוב ביותר האפשרי כעת לנו הוא ליטול את החיים האלה כמשימה, להכיר בכך שפעמים רבות ילד עם אוטיזם נחשף בהמשך חייו לכשרונות מיוחדים שהם רק לו, להיטיב ככל שאנו יכולים את חיינו ואת מצבנו כמו גם את מצבו וחייו של הילד, ולעלות קדימה.
מהיכן אנו יכולים לשאוב כוחות ? אם אפשר, אשמח אם תקראו את השיעור הקצר הזה
אשמח לעזור אם יש דבר מה שאני יכול לעזור בו, ואפילו להיות אוזן קשבת.
כל טוב ושמחת חיים
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם