שאלה
שלום
ברצוני לשאול שתי שאלות:
האם מותר להתפלל כשעצובים וכשאינך מצליח להתמקד בתפילה ובאמת להתכוון?
האם עדיף לא להתפלל כלל במקרה שכזה ובשל אילוצים שונים אינך יכול להתפלל מאוחר יותר?
משפחתי אינה שומרת שבת ואני התחלתי עכשיו לשמור והם אינם יודעים זאת עדיין(עוד מוקדם מדי).
היה מקרה שאמי הדליקה את האור בחדרי וחשבה שאני אכבה, אך ביקשתי ממנה לכבות, האם זהו חטא?
האם זה נחשב כמו חילול שבת?
אם לא הייתי מבקש אני הייתי צריך לכבות ולה לא אכפת.
תודה
תשובה
שלום
בעזרת ה' תעשה ותצליח ותעלה מעלה מעלה במדרגות היראה והאהבה בעבודת ה' לאורך ימי ושנים טובות ונעימות.
לגבי שאלותיך:
א. דווקא מתוך עצב הכי חשוב זה להתפלל, אם בן אדם הגיע לעצב זה בגלל שהוא התרחק קצת כי מה שקרה הצליח להעציב אותו והוא לא ראה את ה' יתברך במקרה.
ולכן דווקא מתוך עצב צריך להשתדל וליישב את הדעת ולהתאמץ להתרכז ולהתפלל לה' יתברך שממנו הכל.
אם אתה "פוחד" לבכות ליד אנשים תוך כדי תפילה אז או שתמצא מקום שלא מכירים אותך ושם תתפלל, או שתעמוד בבית הכנסת בזוית כזאת שלא יראו את פניך.
אבל אף פעם אל תוותר על תפילה מתוך עצבות ודמעות- כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה!
ב. מה שהיה היה, לגבי ההמשך- אנחנו לא אומרים לאחרים לעשות פעולות שכרוכות בחילול שבת, ואפילו אם הם עושים מדעתם אסור לנו ליהנות ממלאכתם.
אין דבר כזה "לה לא אכפת" אין יהודי שבגלל שהוא לא יודע או לא מכיר או לא אכפת לו פטור מאחת ממצוות התורה, ולכן אין הבדל בין היהודים בחובת שמירת המצוות בכלל והשבת בפרט.
שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך.