תרומת איברים

לשואל שלום רב.
א. מצווה גדולה לתרום אברים מן המת. מדובר על אפשרות להציל חיים, ומה יותר חשוב מזה. כל שנה נפטרים כמה מאות אנשים, שחייהם היו יכולים להנצל, אם היו מקבלים תרומה של אברים חיוניים. ולכן כל היכול, צריך לקיים מצווה חשובה זאת של הצלת חיי אדם.
ב. פיקוח נפש דוחה כמעט את כל המצוות שבתורה, כולל מצוות קבורת המת. ולכן, אף על פי שהאדם נקבר חסר, ללא אותו אבר, הרי מצוות הצלת חיים גדולה יותר.
ג. אנשים רבים חוששים מה יהיה אחרי תחיית המתים, האם המת יקום לתחיה חסר. חשש זה אין לו שום יסוד. הרי אם אדם היה צמח בחודשי חייו האחרונים, הוא יקום לתחייה כצמח? ואם אדם בשנות חייו האחרונות היה חולה, קטע וכד', באם יקום אחרי התחייה חולה ומסכן? האמת היא שאיננו יודעים בדיוק מה יהיה אחרי תחיית המתים. אבל אין לנו לחשוש מכך שיהיה חסר אבר. אדרבא, זכות המצווה הגדולה של הצלת חיים, ודאי תועיל לזכותו של הנפטר, בעולם הנשמות ובעולם התחייה, יותר מכל דבר אחר! ובכלל, אנו איננו צריכים לעשות את החשבונות האלה של מה שיהיה אחרי התחייה. אין בהלכה שום מקום לשיקולים כאלה. אנו צריכים לברר מה שה' דורש מאיתנו, מהי ההלכה. וכאן הדבר מאד ברור - אנו מצווים להציל חיי אדם כמעט בכל מחיר. (ועיין עוד בדברי הרב ראם הכהן השבוע בעלון "שבת בשבתו (http://www.moreshet.co.il/web/alonparash/alon.asp?codeClient=62 פרשת ויקהל תשסח)

ד. ובכל זאת יש בעיה אחת. יש אברים (למשל לב) שכדי להשתיל אותם צריך להוציא אותם בעודם פועמים. אם מחכים אחרי הפטירה הלב כבר אינו ראוי להשתלה. ואז מתעוררת השאלה מהו רגע המוות. האם כל עוד הלב פועם באופן עצמי, אף על פי ששאר מערכות הגוף, כגון המח כבר חדלו לפעול, והנשימה מופעלת ע"י מכשירים, האדם נחשב חי או מת? בכך נחלקו גדולי הפוסקים. יש אומרים שכל עוד הלב פועם האדם מוגדר חי ואסור לנתק אותו ולקחת את ליבו להשתלה. הכרעת הרבנות הראשית היא שאם אחרי סידרה ארוכה של בדיקות, מתברר מעל לכל ספק שהמח (בעיקר מדובר על גזע המח שאחראי על הנשימה) מת לחלוטין, מותר יהיה להפסיק את פעולת הלב ולקחת אותו לצורך השתלה. ולכן כשמתעורר ח"ו מצב כזה, צריך לפנות אל הרב שלך ולברר את הפרטים יחד עם רב בית החולים ועם הרופאים המטפלים ולבדוק אם מותר להשתיל או לא. וכאמור, אם זה מותר ע"פ ההלכה, זאת מצווה גדולה.

ה. לגבי החתימה על כרטיס אדי יש דעות שונות. בעבר אי אפשר היה להוסיף שום מגבלה על הכרטיס. זה גרם לכך שמרגע החתימה לא היתה למשפחה שליטה על המצב והרופאים באותו בית חולים שאליו הגיע הנפטר יכלו לקחת אברים גם לא על פי ההלכה. כיום ניתן להוסיף ולסמן הערה שלקיחת אברים תהיה רק על פי רב בבחירת המשפחה. יש רבנים שמסתפקים בזה ואומרים שזאת מצווה גדולה לחתום על הכרטיס בתוספת ההסתייגות הנ"ל. רבנים אחרים אומרים שלא לחתום על הכרטיס, כיון שאז זה מוציא את השליטה מיד המשפחה, וכעת עליה חובת ההוכחה, ועליה חובת הפניה והדאגה שהדברים ייעשו לפי הכרתם את ההלכה. לכן הם אומרים שזאת מצווה לתרום אבל לא לחתום מראש. וכך למשל פוסק מו"ר הרב דב ליאור.
בברכה
אפי קיציס