שאלה
ב"ה
לפי מה שידוע לי חשוב להתפלל "לכיוון ארץ ישראל,ירושלים,בית המקדש וקודש הקודשים
השאלה שלי היא: הלא נאמר "מלא כל הארץ כבודו" שכינתו של הקב"ה נמצאת בכל העולם אז מדוע אני לא יכולה לכוון את תפילתי ישירות אליו???? עם החיבור הכי הכי גדול...מדוע אני צריכה את העיקופין הללו?{לא שחלילה אני מזלזלת בירושלים וכו' אני פשוט לא מבינה..}
תודה רבה על ההתייחסות!!ואשריכם!!
תשובה
שלום רב,
כפי שעולה מן המקורות, התפילה אינה מכוונת לירושלים דווקא, אלא, ללב ליבה הלא הוא - המקדש. מקום המקדש בו שורה שכינה מאז התקדשה ירושלים כ-"מקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם" הוא נקודת השיא בחיבור בין הגשמיות לרוחניות ובין ישראל לאלוקיו.
על אף ש-"מלא כל הארץ כבודו", אין שכינת ה-קב"ה שורה במלוא עוזה ועוצמתה אלא במקום המקדש לשם נושאים אנו עינינו וליבנו בתפילה. כבוד אינו בהכרח שכינה, אלא ביטוי למציאות הבורא. כלומר, בכל הסובב אותנו: בחי, בצומח ובדומם, חוזים אנו את גדלות הבורא בבריאתו כל אלו. זהו כבודו של מקום - נוכחותו המטאפיסית מומחשת במציאות הפיסית הסובבת אותנו. אין ה-קב"ה צריך להשרות שכינתו בכל אחד ממרכיבי העולם הגשמי כדי שאלו "יכבדוהו".
כידוע, התפילה בימינו אינה בעלת מעמד אוטונומי לכשעצמה, אלא מהווה תחליף לעבודת המקדש - "ונשלמה פרים שפתינו". התפילה, נועדה למלא את החלל העצום שנפער בקשר היומיומי בין ישראל ל-קב"ה עם חורבן ירושלים והמקדש וביטול עבודת המקדש. לאור זאת, אין מתאימה מירושלים וליתר דיוק, אין מתאים ממקום המקדש לשחזור עבודה זו.
מן הראוי, כי תפילות המהוות תחליף לקורבנות ונועדו לשמר ולבסס את הקשר שבין העם לבוראו, תאמרנה דווקא במקום השכינה בו נעבדה עבודת המקדש אותה באה היא להחליף! מטבע הדברים, שאיפה זו לא ניתנת ליישום על בסיס יומיומי. על כן תיקנו חז"ל כי נכוון ליבנו בעת התפילה דווקא למקום בו שורה שכינה במקדש, כדי שנְשַווה לתפילותינו מעמד מחודש של עבודת המקדש מדי יום ביומו.
בברכה,
צביקה, צוות ישיבת הר-עציון.