שאלה
שלום וברכה לכבוד הרב.
השאלה שלי היא כזו: אם אני מבין נכון, כל זמן שאדם יכול לעסוק בתורה והוא איננו עוסק בה, וגם לא עוסק בדברים כמו פרנסה וכו', זה בעצם ביטול תורה. אם כך, מה לגבי תחביבים למיניהם? בהנחה שהכל נעשה בכפוף להלכה, כמובן. למשל, אם אדם יוצא לטייל בארץ או עושה ספורט [שוב, כאשר זה נעשה בהתאם להלכה], זה בעצם זמן שהוא יכול לעסוק בתורה והוא לא עוסק בה...אם כך, האם זה בכלל מותר? אשמח אם כבוד הרב יכול להתייחס לעניין.
כל טוב.
תשובה
שלום
מהרב טאו שליט"א שמעתי פעם שהתחביבים לתלמידי חכמים אינם ביטול תורה, משום שהם חלק מהחיים הבריאים וצורך הנפש.
הסברא בדבריו היא שהתורה אינה באה לסתור את הבריאות הנפשית אלא לפתח אותה ולהעלות אותה בקדושה.
ולכן יש מקום לתת לנפש לעסוק מדי פעם במה שחביב עליה, וזה גופא עבודת ד'.
אך כמו בכל תחום עמוק גם כאן כשהאדם מתאהב בתורה באמת קשה לו לעזוב אותה לשם משחקים, בדרך כלל.
ויש תחביבים שהם מצוות ומידות טובות כגון טיול בא"י במידה, שיש בזה חיזוק ההתישבות בה, אהבה כלפיה, הכרת הארץ, אורור הראש והנפש, הבטה על העולם כמאדיר שמו של ד', ועוד.
ויש מעשים הנראים כתחביבים אך הם חובות, כשמירת בריאות הגוף.
כל טוב