שקר ועשרת הדברות

שלום רב,

מדוע לא נאמר בעשרת הדיברות כלום על השקר.

ראשית, אתייחס להנחת היסוד בדברייך כי מצוות שהוזכרו בעשרת הדיברות הינם חמורות יותר. הנחת יסוד זו אינה נכונה.
ראשית, אם נסתכל בעונשים המוטלים על אותם מצוות נראה שיש שם מגוון גדול – מחטאים שעונשם מיתה (כדוגמת שבת וע"ז), דרך לאוים שאין נענשים עליהם (כדוגמת "לא תחמוד") ועד מצוות עשה שעל ביטולם כלל לא נענשים (כדוגמת כיבוד הורים).
הראיה של עשרת הדברות כחשובות יותר משאר המצוות היתה נפוצה בתקופת המשנה, וכדי לעקור תפיסה זו (שכונתה על ידיהם "תרעומת המינים") הורו שלא לומר את עשרת הדברות בתפילה מחוץ למקדש (ועייני להרחבה במסכת ברכות דף י"ב.)

שנית, אין אדם שיודע את שכרם ועונשם האמיתי של מצוות הן בעולם הזה והן בעולם הבא, ואין שום יכולת לתעדף ביניהם ברובד האמת, אלא בעזרת תעדופים "טכניים" באופיים שמסרו לנו רבותינו (כדוגמת "תדיר ושאינו תדיר", "מצווה עוברת" וכו´)

נקודתית לדברייך אודות השקר – התייחסויות לשקר מופיעות במספר מקומות בתורה, במספר רבדים שונים:
1. איסור לשקר בדין ובעדות (כדוגמת "לא תענה ברעך עד שקר" בשמות כ´/יג)
2. איסור שבועת שקר ("או מכל אשר ישבע עליו לשקר" בויקרא ח´/כד, "ולא תשבעו בשמי לשקר" בויקרא י"ט/יב)
3. איסור כללי לשקר ("ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" בויקרא י"ט/יא) (אם כי מרבית המפרשים הבינו שגם שם מדובר בסוגיה ממונית/משפטית)

מעבר לכך, ברור שרוח ההלכה כולה זועקת נגד אמירת שקרים ובעד האמת.

עם זאת, כדאי גם לציין בהקשר זה שהיהדות אינה רואה בשקר דבר שאין להעלותו על הדעת – אמנם ה"אמת" היא ערך מרכזי, אך ערך ה"שלום" היא ערך גדול ממנה. כך, בסיפור המפורסם פייס אהרן את שני האנשים הרבים בכך שאמר לכל אחד שהשני מעוניין להתפייס עימו, עד שהלכו שניהם והתפייסו. ויש עוד דוגמאות רבות בש"ס למקרים בהם נדחה ערך האמת מפני ערך השלום.

בברכה, שחר, צוות ישיבת הר עציון