שאלה
לצוות המשיבים השלום והברכה,
שמי ליאור ואני בוגר ישיבת הסדר לשעבר.
במהלך החודשים האחרונים התעוררה בי השאלה הבאה:
ידועה המשנה באבות סוף פרק רביעי, "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דו"ח לפני ממ"ה הקב"ה".
אין כל ויכוח על נכונות דברי רבותינו הקדושים, אך שאלתי היא היכן הצדק שבדברים והיכן הבחירה החופשית? מדוע עלי להגיע לעוה"ז ולעבור את כל הנסיונות שבחיים, כשעצם הגעתי הינה מתוך חוסר בחירה מוחלט, שהרי על כרחי נוצרתי. תשובה שעניינה תיקון מעשיי שבגלגול הקודם, איננה מספקת אותי. זאת משום שתשובה זו איננה עונה על שורש השאלה. אינני מבין מדוע לא נשאלתי על כך (ואולי אכן נשאלתי אך רק איני זוכר זאת בהיותי בעוה"ז) בטרם נוצרה נשמתי. מדוע אין לי את האפשרות לא
להתקיים בשום מובן ובשום צורה, לא בגוף בעולם הזה, ולא בכל צורת יישות רוחנית/נשמתית כלשהי בעולם כלשהו אחר, ולא להצטרך לעבור את כל "מסע החיים" הזה שאיננו תמיד מסע נעים, בלשון עדינה. ובכלליות, למה בכלל נבראו בני האדם, בעלי החיים, וכדור הארץ? מה גרם לקב"ה לפני אלפי שנים בנקודת הזמן שעליה נאמר: "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ וכו'" במהלך האינסוף שקדם לכך, להחליט: עד כאן. צריך עולם, צריך בעלי חיים, וצריך בני אדם. מאיפה זה בא פתאום?
יבוא אדם שלא שמח כ"כ בעולם הזה מכל מיני סיבות, ויאמר: זה לא הוגן. עצם הוויתי וקיומי אינם הוגנים. די. אני פשוט לא רוצה להיות. לא רוצה להיות קיים בשום צורה, לא גשמית ולא רוחנית ולא רוצה לחיות. למה מכריח אותי הקב"ה להתקיים?
השאלה הזו מטרידה אותי מאוד בזמן האחרון.
כמו כן, תשובה שעניינה שמטרת קיומנו בעולם היא האדרת שמו של הקב"ה היא מקובלת עלי רק בדיעבד, כלומר אם אנחנו כבר פה - אז זו מטרתנו כאן. אך תשובה זו כלל איננה מספקת אותי לכתחילה כי מוזר לי שפתאום לפני כמה אלפי שנים בודדות, החליט הקב"ה ששמו כביכול פתאום לא מספיק מפורסם/גדול בהוויה/גלקסיה הקיימת, ושזו סיבה מספקת לברוא עולם אדיר ולברוא ייצורים שייקראו בני אדם ושהם יאדירו ויפארו את שם יוצרם.
סליחה על אריכות השאלה ותודה מראש על התייחסותכם.
בברכה, ליאור.
תשובה
ליאור יקירי!
שאלת קיומו של אדם והיעדר בחירתו בדבר ההגעה לעולם מעסיקה כל אדם מאמין שגם מעז לחשוב... לא פעם מוצא אני את עצמי במין דכדוך דומה שעיקרו למה אני כאן? ובכן ידידי, צר לי אך רוב התשובות מגיעות בסופו של דיון (לרוב ארוך ומייגע) למסקנה הבלתי מספקת ששכלנו האנושי פשוט קצר מכדי להבין שאלות מסוג זה.
ובכל זאת, מה שמניח את דעתי בימים בהם איני מדוכדך (וב"ה מדובר ברוב הימים...) זו התשובה שלמעשה מתחמקת מהשאלה ואומרת כך:
כיוון שממילא לא אוכל לדעת למה נבראתי הרי שאין לי להתעסק אלא בשאלה לשם מה נבראתי. וכאן מגיעים לתשובות שונות, חלקן כלליות כמו זו שהזכרת בעצמך, וחלקן משתנות מאדם לאדם שהרי כל אחד והיעוד שלו.
בשם הרב סולובייצ'יק נוהגים לומר שניתן לחלק את חייו של אדם בין תקופת הגורל לתקופת היעוד - בין תקופה שאדם מקלל את יומו ותולה את חייו בגורלו הקבוע לו מראש לבין תקופה שבה אדם לוקח עצמו בידיו ומחפש ולעיתים אף מוצא את יעודו...
אני יודע, התשובה איננה תשובה, וכאן בדיוק המקום לאמונה המפרידה בין חברך שהחליט לנטוש לבינך שאני מאחל לך שתמשיך להחקור ולהאמין.
בברכת תשובה שלימה!
זיו
(הכותב אינו רב)