שנאת חינם בין דתיים לאומי לחרדים

שלום,

כמובן ששנאת חינם היא דבר שלילי ביותר, וכולנו שואפים שאהבה ושלום ישררו בין כל חלקי עם ישראל. אמנם מחלוקות וויכוחים הנם לגיטימיים, כמו גם דרכים שונות בעבודת ה' והשקפות שונות, אבל אסור שאלה יגרמו לשנאה ולפילוג בינינו. במיוחד בתקופתנו, בה מותקפת היהדות מכיוונים שונים מבית ומחוץ, גובר הצורך באחדות בין כל היהודים המאמינים, ובשיתוף פעולה לצורך שמירה על היהדות ועל כל היקר לנו.

המחלוקת בין הציבור החרדי לבין הדתי-לאומי הינה נושא מורכב וטעון, ואין כאן מקום להתייחס לכל היבטיה. בצורה כוללת מאד, אפשר לומר שיסוד הויכוח נעוץ בשאלה מה היחס הרצוי לשינויים המתרחשים בעולם בכמאתיים השנים האחרונות: החרדים דוגלים בגישה של שמרנות, ושל שמירה על אורח החיים היהודי בדיוק כפי שנהגו אבותינו, מבלי לשנות דבר- כולל את הלבוש, שיטת הלימוד והחינוך, ועוד. הדתיים-לאומיים לעומתם מאמינים שישנם שינויים שחייבים להתחשב בהם, ושיש מקום להתקדמות ולהתחדשות, ולא רק לשימור העבר כפי שהוא.

לסוגיא יסודית זו יש השלכות המתבטאות בנושאים שונים, ביניהם גם היחס למדינה. החרדים אינם מכירים במדינה, ואינם מייחסים לה משמעות דתית. מבחינתם הם חיים תחת שלטון מדינת ישראל כפי שחיו תחת שלטון הגויים בגלות. לעומת זאת הדתיים-לאומיים מאמינים שקיבוץ הגלויות והקמת המדינה מהווים את תחילת התגשמותן של נבואות הגאולה ואחרית הימים, ולכן שואפים ליטול חלק בעיצוב דמותה של המדינה, ובקידום החזון של הקמת מלכות ישראל. כמובן שבכל אחד מהזרמים יש גוונים שונים וחילוקי דעות לגבי האופן המדויק בו יש להתייחס לדברים. כמו כן המחלוקות הן בנושאים כמו היחס להשכלה כללית, לשירות בצבא, ללימוד תורה ולעבודה, ועוד.

מה שבפירוש לא נכון הוא מה שמשתמע ממכתבך, כאילו החרדים "מקיימים את התורה כולה בלי פשרות", ואילו הדתיים-לאומיים הם פשרנים ו"הולכים בדרך האמצע". זה פשוט לא נכון!!! אמת, שישנם דתיים-לאומיים רבים שאינם מקפידים על קלה כבחמורה, וישנן בעיות רבות מאד בחינוך ובסוגיות נוספות. אבל זה אינו נובע מתוך עצם האידיאולוגיה של הדתיים הלאומיים, אלא מסיבות שונות שלא כאן המקום לפורטן. האידיאל של הדתיים-לאומיים הוא אכן לקיים את התורה כולה בלי פשרות, וישנם רבים מאד שאכן מגשימים זאת.

מאידך, נכון שהחרדים שואפים לשלמות בעבודת ה', אבל העובדה שהם מתעלמים מהשינויים שהתרחשו בעולם גורמת לכך, שהם עובדים את ה' בצורה שמתאימה לגלות- אבל לא תמיד מתאימה למצב בארץ ישראל. הדוגמא המזעזעת ביותר לכך היא לדעתי יחסה של ההנהגה החרדית לחורבן גוש קטיף, שנע (להוציא בודדים) בין אדישות לבין תמיכה בפועל בגירוש- הרי אלמלא חברי הכנסת החרדים, החוק לא היה עובר! זה בלתי נתפס, איך יכול יהודי שומר תורה ומצוות לתת את ידו לפשע של פגיעה בעשרות אלפי יהודים, החרבת בתיהם ורכושם, עקירת חבל מארץ ישראל ומסירתו לידי מחבלים השורפים את בתי הכנסת שבו, ועקירת מתים מקבריהם- כל זה כביכול בשם התורה?! זה אינו מקרה בודד, אלא דוגמא כאובה המראה מה קורה כאשר מנתקים בין התורה לבין המציאות, וישנן דוגמאות נוספות. גם ההשתמטות הגורפת משירות בצה"ל היא חלק מזה, וגם ההתעלמות ממצוות יישוב ארץ ישראל, ועוד דברים.

לסיכום, לכל קבוצה- גם לחרדים וגם לדתיים-לאומיים- יש הרבה דברים חיוביים, הרבה מה לתקן, וגם הרבה מה ללמוד מהשני. האחדות האמיתית בעם תבוא כשנלמד להכיר בכך, ולהתייחס אחד לשני בכבוד, ולא בהתנשאות ובשלילה.

יש עוד הרבה מה לומר, אבל המסגרת אינה מאפשרת זאת. אני ממליץ שתקראי את החוברת "המדינה היהודית" של הרב יעקב משה ברגמן, שם הוא דן בשאלות רבות הקשורות לנושא זה.

בברכה,
צוות משיבים ישיבת ההסדר קרני שומרון
karnei_shomron@intermail.co.il