שאלה
כבוד הרב
אני איני יודעת כל כך איך לישאול את השאלה..
פעם כאשר הייתי בטעות נוגעת בבן כגון בטרמפים או סתם אם מישהו אפילו עבר לידי באוטובוס וניתקל בי הייתי מיד זזה ומיצטערת על שהיה. אך כיום אני מרגשיה שכאשר ההתקלויות האלו קורות לי אני איני לוקחת אותם קשה כמו פעם.
השאלה היא אם זה בכלל אמור להפריע לי? הרי זה רק בטעות.. (חשוב לי להדגיש שברור לי שבשום פנים ואופן בעז"ה אני לא הולכת לא לישמור נגיעה)
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בע"ה
שלום רב,
אמנם נגיעה מקרית בטעות אינה עבירה ולא צריך לעשות עליה תשובה, אבל מן הראוי לעשות הכל כדי שגם זה לא יקרה.
המצב שתיארת לגבי ההרגשה שלך , מוכר בדברי חז"ל בשם רב הונא- " עבר אדם עבירה, (ומן הסתם הזדעזע כולו, והבטיח לעצמו ששוב זה לא יקרה,) ושנה בה(בטעות, שוב ואח"כ עוד פעם וכו') - נעשית לו כהיתר." (כלומר - הוא כבר עלול לחשוב שזה מותר!)
והגמרא ממשיכה ושואלת - "כהיתר?? " אלא נדמה לו כהיתר.( הכוונה היא שהוא לא חושב שזה מותר ממש אלא שזה כבר לא מזעזע כמו קודם,) וזה עלול להביא למצב שכבר לא כל אכפת לו מהענין.
תקבלי על עצמך, להתרחק יותר ממצבים בהם עלולה להיות קירבה יתירה וכך תימנעי את המבוכה הזו.
בברכה, אליעזר