שמירת נגיעה - מה המשמעות ?

שאלה

שלום!

עד לא מזמן לא שמרתי נגיעה. הייתי נותנת כיפים לבנים, וכאפות כשצריך. וזה לא היה מוזר. כל השבט שלי היו כאלו. זה היה רגיל ונורמלי.

שבת אחת באה אליי חברה, שלא גרה בשכונה שלי. אפשר להגיד שרואים שהיא הרבה יותר דתייה ממני. חולצות שמכסות את המרפק, חצאית ארוכה.

בשישי בערב יצאנו למקום מפגש של השבט. חברה שלי הזדעזעה מאיך שאנחנו נוגעות בבנים, ומאיך שאנחנו מתלבשות. היא אמרה לי משהו כמו: "אתן מה זה פרחות... פעם לא היית כזאת!", או משהו כזה.

ברגע הראשון ששמעתי את זה, זה מאוד פגע בי! מי היא שתגיד לי משהו כזה? מה היא אמא שלי?

אבל אחרי בערך שבועיים שזה קרה, התחלתי להבין את מה שהיא אמרה. התפיסה שלי לגבי הדברים האלו השתנתה קצת.

החלטתי לשאול אותה על זה. היא הסבירה לי, בסבלנות ובכייף.

בהתחלה זה עדיין לא עניין אותי, וראיתי שאני לא מוצאת תשובות מעמיקות על זה. אז הלכתי למדריכה שלי. היא הקשיבה לי, ואמרה שהיא תשתדל לעשות עם זה משהו.

היא באמת עשתה!

אחרי בערך חודש מאז המדריכות שלי עשו לנו "מערך צניעות". הן הסבירו לנו את זה בצורה הכי ברורה וטובה. כל השבוע היינו מחכות לשבת, לפעולה שתהיה לנו לגבי זה.

אני יכולה להגיד שמבחינה של צניעות, בגדים וכאלה, זה לא שינה שום דבר מהתפיסה שלי, אני עד היום הולכת עם חולצות קצרות (כשחם), וחצאיות, שבוא נגיד ככה, לא נראות כמו מטאטא. אבל מבחינת שמירת-נגיעה מאוד התחזקתי. לא לגמרי, אבל כן. אני עכשיו מבינה מה המשמעות של זה ולמה זה חשוב.

וזה בדיוק העניין. התחזקתי בקשר לזה - אבל לא לגמרי.

אני לא יכולה להגיד שאני שומרת נגיעה. כי אני לא! אני יכולה להגדיר את זה בתור 'שומרת-על-עצמי'. ז"א שאם בנאדם בשביל לקרוא לי ייגע לי בכתף, אני לא אקפוץ מפאניקה: "שיט-הוא-נגע-בי!". ממש לא! אני אפילו לא אעיר לו על זה. אם מישו יישב לידי והיד שלו טיפה תיגע בי, אני לא אלחץ. בוא נגיד את זה ככה - אני לא יזום דבר כזה בחיים!

אבל מה שאני יודעת, זה שאני לא אתן לבנאדם פתאום להתחיל לחבק אותי. חוץ מהקטע של שמירת נגיעה, זה הורס אותי, ומוריד מהכבוד שלי כאישה.

בקיצור, השאלה שלי היא, למה מקצינים יותר מידי בקטע הזה? למה אי אפשר להיות כמו שאני מגדירה את עצמי, שמורת על עצמי, ולא שומרת נגיעה?

תשובה