שאלה
לרב שלום,
יצא לי לדבר לאחרונה עם בחור חילוני על עניין שמירת נגיעה.
סיפרתי לו על מקרה שקרה לחברה שלי שנפגשה יום אחד עם חבר שלה שהיה באותו זמן במצב נפשי קשה וממש בכה מולה, אך משום שחברתי שומרת נגיעה היא לא יכלה לתמוך בו מבחינה גופנית וממש החזיקה את עצמה שלא לתת לו חיבוק של עידוד.
אותו בחור שדיברתי איתו ממש הזדעזע מהמקרה וטען שיש פה הפרדה לא טבעית של גוף ונפש ושמצבים כאלה הם בחינת פיקוח נפש (!), הוא גם אמר שיחסי בני אנוש חשובים יותר מכל הלכה ושזה לא אנושי לא לחבק אדם שנשבר מולך.
מה אפשר לענות לטענות כאלו?
ומה באמת אפשר לעשות כשאדם מתפרק לך מול הפרצוץ וזקוק לתמיכה, ומילים בלבד לא מספקות?
אודה לך אם תענה בהקדם! תודה רבה!
תשובה
ב"ה
שלום.
דווקא משום שבני אדם בנויים מגופנפש ידעה ההלכה לשים גבול ברור ומדוייק ביחסים בין המינים.
אם היינו רובוטים ללא רגשות וללא תחושות אז אין בכלל בעיה.
כל מגע גופי יש לו משמעות והוא מבטא קשר חזק.
למשל תינקות צמאים לקשר גופני וחייבים להעניק להם את הקשר הזה ובאמצעות הקשר הגופני הם נקשרים אל העולם הסובב אותם.
כל אדם באשר הוא אדם זקוק לקשר גופני אבל האדם הבוגר מבין שקשר גופני יכול להתפתח לאפיקים לא רצויים וההלכה ידעה לשים גבול ברור .
ובעיקר היא מעודדת את זה בתוך המשפחה.(בין בני הזוג וגם בין הורים לילדים) כי להורים אסור לחסוך את הקשר הגופני עם ילדיהם ולתת לילד חיבוק ונשיקה וליטוף לפני השינה זה כל עולמו (של ההורה ושל הילד).אבל אם זה מתבצע במסגרת לא נכונה אז לחיבוק ולנשיקה יש משמעות נוספת שהיא בקונוטציה מינית.
המשמעות הזו לא חייבת להיות באותו רגע אבל זה נכנס עמוק עמוק לתוך התודעה של האדם ואז ברבות הימים זה ..צף וצץ בלי שמזמינים את זה עייני בתשובתי ובשיר של אהוד מנור ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=57235
ולכן כתב הרמב"ם הלכות תשובה פרק ד הלכה ד
"[המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ]"
וזה מדובר רק על ראיית העיניים וכ"ש על מגע גופני.כי סף הרגישות עולה ועולה .
[ויש דרכים נוספות להביע תמיכה כגון: לתת מילה טובה, חיוך, להעניק מתנה או צ'ופר, לכתוב שיר ולהקדיש אותו, להקשיב ,והלהקשיב זה דבר מאוד משמעותי יותר מקשר גופני ועוד ועוד.]
כעת שאלי את אותו אדם איך הוא רואה את העולם בדמיונו כשכל אדם שמזיל דמעה יבואו "נערות מעודדות" ויקרקרו סביבו ואיך תראה חברה של אנשים נשואים בעלי משפחות שאישה שנמצאת במצב רוח ירוד יבוא גברים ויעודדו אותה -וזה בדיוק מצב של סדום ועמורה ומלאה הארץ זימה וריקבון צחנה סחי ומאוס ועוד מרעין בישין.
ובכדי ליצור חברה בריאה קבעה ההלכה גבולות הלכתיים ברורים וחדים .
וכמובן שאסור להיות חסיד שוטה שאם יש מצב של פיקוח (אבל באמת פיקח נפש) אז כמובן שיש מצווה לעזור ולסייע בכל מה שניתן ראה דברי חכמים בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד ב
"[היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר: לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה."]
בברכה,
עוזיאל